בג"צ 7174/20

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה שערערה על התקנות שהשפיעו על מוסדות חינוך בתקופת מגפת הקורונה, כפי שנטען על ידי המשיבים, בהתבסס על מספר נקודות מרכזיות. הם הדגישו כי התערבות בית המשפט בחקיקת משנה שמורה למקרים קיצוניים, ומצב זה אינו מתאימ. ההגדרה של "פנימייה" חלה באופן אוניברסלי על מוסדות חינוך הפועלים בתנאים כאלה, ללא קשר להשתייכות דתית, ולכן הטענה בדבר יחס מועדף למוסדות דת הייתה מופרכת. כמו כן, התקנות התירו מסלול תפעולי מחמיר אחד בלבד למוסדות, החל באופן בלעדי על מי שרץ לפחות 30 ימים רצופים, בעקבות ההגבלות האחרונות. הדבר תמך בנחיצות התקנות ללא כוונה מפלה. התקנה נועדה למזער את סיכוני ההדבקה, מתוך הכרה בכך שמוסדות מגורים מהווים סיכון נמוך יותר בהשוואה לבתי ספר יומיים בשל תנועת תלמידים מוגבלת. המערך הועיל במיוחד בהקלת בעיות הצפיפות בחברה החרדית, ובכך צמצם את סיכוני ההדבקה. שינויים בתקנות כדי להבטיח פרוטוקולי בידוד וחזרה מחמירים, לצד תמיכה מקצועית של גורמי בריאות, הצדיקו עוד יותר את הגישה. טענות העותר בדבר כשלים תפעוליים של ישיבות הוצגו כסוגיות אכיפה ולא כעילה לביטול התקנות. בסופו של דבר, בית המשפט הדגיש את המורכבות והאופי המתפתח של ניהול המגפה, ודחה את המומחיות הממשלתית ולא החליף את שיקול דעתה, שכן התקנות היו מעוגנות ברציונל מקצועי ולא מפלה. הדחייה כללה צו לכיסוי הוצאות המשפט של המשיבים.