בר"ע 861/05

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לתשלומי מזונות בין בני זוג גרושים המשתייכים לעדה המרונית. ההחלטה המקורית, שהתקבלה על ידי בית המשפט המרוני בחיפה בשנת 1997, הורתה לבעל לשעבר לשלם מזונות זמניים בסך 500 ש"ח בחודש. סכום זה הופחת מאוחר יותר ל-300 ש"ח בעקבות החלטות שונות הקשורות לתיק. האישה ערערה על החלטה זו בבית הדין המרוני לערעורים בלבנון, שבשנת 2002 פסק לטובתה והגדיל את סכום המזונות החודשי ל-2,000 ש"ח. נקודת המחלוקת המרכזית בפסק דין זה הייתה המועד שממנו יש להחיל סכום מזונות מוגדל זה: האם ממועד ההחלטה המקורית של בית המשפט בחיפה בשנת 1997 או ממועד החלטת בית הדין לערעורים בשנת 2002. המבקשת (האישה לשעבר) טענה כי יש להחיל את דמי המזונות המוגדלים רטרואקטיבית משנת 1997, ואילו המשיב (הבעל לשעבר) טען כי מועד החלטת בית הדין לעררים הוא נקודת המוצא הראויה. לשכת ההוצאה לפועל, בראשות עו"ד אורי אוחיון, צידדה במשיב, מה שהוביל את המבקש לבקש רשות ערעור על החלטה זו. בפסק דינו מצדד השופט במבקש וקובע כי החלטת לשכת ההוצאה לפועל הייתה שגויה. לטענתו, מאחר שפסק הדין של בית הדין לערעורים לא קבע מועד התחלה למזונות המוגדלים, יש להחילו רטרואקטיבית ממועד החלטת בית המשפט בחיפה המקורית. עוד הוא מנמק זאת בכך שפרק הזמן הארוך בין שתי ההחלטות אינו אמור לפגוע בזכותו של המבקש לשיעור מזונות הוגן. יתר על כן, השופט מדגיש כי יש להשאיר את פרשנות פסק הדין לבית הדין הדתי שהוציא אותו, במקרה זה, לבית הדין המרוני לערעורים. לפיכך, הוא נעתר לבקשה, מבטל את החלטת לשכת ההוצאה לפועל, ומחזיר אליו את התיק על מנת שיוכל לבקש הבהרות פורמליות מבית הדין המרוני במועד המיועד לתחולת סכום המזונות, ובכך להגיע למסקנה כי דרך הפעולה הראויה היא לבקש הבהרות מבית הדין הדתי. השופט מדגיש גם את חשיבותם של מנהיגי הקהילה, במקרה זה, האב נאג'י מח'ול, לסייע בפתרון סכסוכים כאלה כדי להבטיח את אכיפת פסקי הדין של בתי הדין הדתיים. ההחלטה מתקבלת ללא צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה.