ת"א 35526-02-10

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות נפרדות של מר חדאד. התביעה הראשונה מופנית כנגד עיריית פתח תקווה, בגין חובותיה לארנונה וביצוע הגבייה כדין לאחר מכן, לרבות עיקול מטלטלין של העמותה. בית המשפט פסק לטובת העירייה בעניין זה, וקבע כי החוב וגבייתו באמצעות תפיסת הסחורה ומכירתה היו כדין. כמו כן, תביעתו של מר חדאד בגין לשון הרע נגד העירייה נדחתה מאחר שהביצוע היה כדין, ולפיכך מוגן בסעיפים 13(9) ו-15(2) לחוק איסור לשון הרע. התביעה השנייה נוגעת למכירת המטלטלין שהוחרמו, למרות החלטה מפורשת לעכב את הליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט מצא כי הנהלת בתי המשפט אינה אחראית למכירה, שכן אין חובה מפורשת בחוק ההוצאה לפועל או בתקנות לגבי זהות הגורם האחראי להצגת החלטת בית המשפט לעכב את הליכי ההוצאה לפועל. עם זאת, בית המשפט מצא את העירייה אחראית לרשלנות בעניין זה. העירייה הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי מר חדאד בכך שלא הבהירה את ההחלטה שהתקבלה בבקשת השהייה למרות שידעה על כך. בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי בין הפרה זו לבין מכירת הטובין. לפיכך חויבה העירייה לשלם למר חדאד 17,050 ש"ח, הכוללים פיצויים בסך 18,416 ש"ח, מופחתים ב-40% בגין אשמתו התורמת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לפירעונה במלואו. סכום זה כולל גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט) נדחתה, וכל צד יישא בשכר טרחתו ובהוצאותיו הקשורות להודעות לצדדים שלישיים.