ת"א 20740-10-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב עסקת נדל"ן הכוללת מכירת חלקים מסוימים של שתי חלקות קרקע. המוכרים, סד"ש ובעליה (התובעים), מכרו את מניות הקרקע הללו לקונה, SDS (הנתבעת), באמצעות הסכם בתיווכו של עו"ד בליצר. ההסכם חייב את המוכרים לרשום את העברת זכויות הבעלות לקונה בתוך 60 יום. העברת זכויות זו הייתה אמורה לבוא בעקבות תוכנית פרצלציה עתידית להפרדת השטחים. הרוכשים היו אמורים לפצות את עו"ד בליצר על שירותיה בשני תשלומים, שהשני בהם ישולם עם רישום הזכויות. התשלום הראשון בוצע, אך השני עוכב על ידי SDS, בטענה שהזכויות לא נרשמו בהתאם להסכם. השופט פסק לטובת התובעים ועו"ד בליצר, והורה ל-SDS לשלם את יתרת שכר הטרחה. השופט קבע כי חובת המוכרים היא לרשום את זכויות הבעלות של הרוכש בחלקים לא מוגדרים של הקרקע, דבר השונה מהליך פרצלציה עתידי. האחרון נמצא כהתחייבות נפרדת ולא כתנאי מוקדם לתשלום שכר טרחתו של עו"ד בליצר. עוד קבעה השופטת כי הרוכשים לא מילאו את התחייבותם החוזית לשתף פעולה בתום לב לרישום הזכויות, דבר שנפגע בשל חוסר שיתוף הפעולה ביניהם. כמו כן, הבהירה השופטת כי השטח שיירשם צריך להתאים לשטח הנקוב בהסכם, בתוספת 104 מ"ר נוספים, כפי שקבע המודד מטעם התובעים. SDS נדרשה לשתף פעולה עם עו"ד בליצר לרישום זכויות בעלות כאמור בפסק הדין. בנוסף, חויבה SDS לפצות את התובעים בגין אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 198,000 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן, וצבירת ריבית מיום פסק הדין.