תו"ב 50566-10-20

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כרוכה במספר מחלוקות בנוגע לעונשים על עבירות בנייה. המחלוקת הראשונה נוגעת להטלת היטל כפל ערך והיטל השבחה. לבית המשפט שיקול דעת להטיל קנס השווה לכפל שווי עבודות הבנייה אם נסיבות המקרה חמורות. במקרה זה, השופט החליט שלא להטיל אישום כזה מכיוון שהיקף העבירה לא היה גבוה במיוחד והבנייה הייתה לשימוש עצמי. היטל ההשבחה, שמטרתו להעמיד את המפר במצב בו היה נמצא אילו פעל על פי החוק, נקבע על 213,940 שקל. חלקו השני של פסק הדין מתייחס לקביעת מתחם הענישה ההולם לעבירת הבנייה, שעליו חל חוק העונשין. השופט מתייחס בהרחבה לפסיקות קודמות המדגישות את חומרתן של עבירות הבנייה ואת השפעתן השלילית על שלטון החוק. הערך החברתי המוגן הנפגע מעבירות מסוג זה, היקפה הגדול יחסית של העבירה הנוכחית והפגיעה בעקרונות התכנון נחשבים כולם לגורמים מחמירים. בהקלה מתייחס השופט לכך שהעבירה היא למגורים בלבד ולא למטרות מסחריות. לאחר מכן מפנה השופט למספר מקרים קודמים לקביעת טווח הענישה ההולם, שנקבע בין 400 ל-1200 שקל למ"ר באישום הראשון, ובין 200 ל-600 שקל למ"ר באישום השני, הנוגע לשימוש בבנייה ללא היתר. בקביעת העונש בפועל בטווח זה, השופט מביא בחשבון נסיבות שונות הקשורות ואינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות הפגיעה בנאשם, גילו ובריאותו, מצבו הכלכלי, העובדה שהודה באשמה ומאמציו לתקן את תוצאות העבירה. הקנס שנקבע הוא 500 ₪ למ"ר בגין האישום הראשון, ו-250 ₪ למ"ר בגין האישום השני, בסך כולל של 107,000 ₪, אותם על הנאשם לשלם בתשלומים. פסק הדין כולל גם היטל השבחה בסך 213,940 שקל, שישולם בתשלומים, וצו להתאמת הבנייה להיתרי הבנייה החלים, שייכנס לתוקף באוגוסט 2024. כמו כן, נדרש הנאשם להגיש התחייבות בסך 70,000 ₪ שלא לבצע עבירות תכנון ובנייה במשך שנתיים. השופט מבהיר כי כל אי ציות לצווים עלול להוביל לעונשים נוספים.