המ"ש 17462-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה (בת-ים) בתיק 17462-03-26 אזברגה נ' מדינת ישראל ואח'** **1. רקע עובדתי וסוגיית ההליך:** ההחלטה עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס/תעבורה. המבקש, באסם אזברגה, קיבל ביום 28.4.25 הודעת תשלום קנס בגין עבירת נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנה 36(ג) לתקנות התעבורה. המועד להגשת בקשה להישפט חל ביום 27.7.25. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להישפט ביום 31.3.26, לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק. **2. עילות הבקשה והתנגדות המשיבה:** * **טענות המבקש:** * **נסיבות אישיות חריגות:** המבקש טוען כי נאלץ להקדיש את מרבית משאביו לסיוע לאמו החולה, וכי הדבר מנע ממנו לפעול להגשת בקשה להישפט במועד. * **הכחשת ביצוע העבירה ופרשנות שגויה:** המבקש מכחיש את הודאתו לכאורה ("צדק, אני עקפתי רכב") וטוען כי מדובר בפרשנות לא מדויקת של השוטר שרשם את ההודעה. * **ספק ממשי בקיום העבירה:** נטען כי סימני הדרך אינם ברורים, ולא ניתן להבחין בקו הפרדה ברור או בסימון נתיב תקין, מה שמקים ספק לגבי עצם ביצוע העבירה. * **חשש לעיוות דין:** המבקש מבקש להימנע מפגיעה בו עקב הותרת הודעת התשלום על כנה. * **חלופת דיון:** לחילופין, המבקש מבקש קיום דיון במעמד הצדדים. * **טענות המשיבה:** * המועד האחרון להגשת בקשה להישפט חל ביום 27.7.25. * אין מחלוקת שהמבקש קיבל את הודעת התשלום. * המבקש לא פנה למרכז הארצי לפניות נהגים. * גם בנסיבות שפורטו, היה על המבקש להגיש את הבקשה במועד. * המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה. **3. הדין הרלוונטי והשיקולים המשפטיים:** בית המשפט התבסס על הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), ובפרט על סעיפים 230 ו-229(ה) הנוגעים להארכת מועד להישפט. * **סעיף 230 לחסד"פ:** קובע כי בית המשפט רשאי לקיים משפט גם אם אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו תנאים מסוימים או מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו. * **סעיף 229(ה) לחסד"פ:** מאפשר לתובע לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד, אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו להגישה, והיא הוגשה מיד לאחר הסרת המניעה. * **סעיף 229(א) לחסד"פ:** מפרט את זכויותיו של מקבל הודעת תשלום קנס, לרבות האפשרות להגיש בקשה לביטול או להודיע על רצונו להישפט, תוך הגבלת מועדים. **4. פסיקה רלוונטית ויישום על המקרה:** בית המשפט עמד על הפסיקה הבכירה של בית המשפט העליון בסוגיית הארכת מועד להישפט, תוך התבססות על המקרים הבאים: * **רע"פ 602/23 אלדן תחבורה בע"מ נ' עיריית תל אביב:** קבע כי השיקולים להארכת מועד דומים לאלה הנשקלים בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. על המבקש להוכיח אחד משני תנאים: 1. **נימוק ממשי לאי-התייצבות/הגשת בקשה:** לא טעות גרידא או שכחה. 2. **חשש לעיוות דין:** אם אי-היעתרות לבקשה תגרום לעיוות דין מהותי (כגון הוכחה חד-משמעית שהנאשם לא היה בארץ בעת ביצוע העבירה). * **רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם ("עניין סאלם"):** * **הצדקת אי-התייצבות:** טענות לאי-קבלת זימון בדואר, שיבושים בדואר, בלבול או שכחה, ככלל אינן מתקבלות ללא תימוכין ממשיים. יש להוכיח באופן מוצק את המניעה. * **עיוות דין:** יש להצביע על שיקולים כבדי משקל בעלי פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. הכחשת העבירה לבדה אינה מספיקה. נדרשת תשתית ראייתית תומכת. תצהירים סתמיים או הכחשות כלליות אינם עומדים באמות המידה. **5. ניתוח ההחלטה לגופו של עניין:** בית המשפט דחה את הבקשה בשל מספר קשיים מרכזיים: * **סוגיית הנסיבות האישיות (טיפול באם):** * בית המשפט קבע כי המסמכים הרפואיים שצורפו אינם מלמדים על מצב אקוטי שמנע מהמבקש לפעול במשך תקופה של כ-11 חודשים (מאפריל 2025 עד מרץ 2026). * לא הוכח כי המבקש הוא היחיד שיכול לסייע לאמו, דבר המחליש את הטענה למניעה מוחלטת. * בית המשפט השווה זאת לפסיקה בנוגע לאשפוז, שם נדרשים תימוכין במסמכים. * **סוגיית עיוות הדין:** * **הכחשת העבירה:** בית המשפט קבע כי הכחשת העבירה לבדה, כפי שנקבע ב"עניין סאלם", אינה מספיקה לביסוס חשש לעיוות דין. * **הודאת המבקש:** בית המשפט ייחס חשיבות רבה לרישום "צודק, אני עקפתי רכב וחזרתי לנתיב שלי" בחלק "דברי מקבל הדו"ח". למרות טענת המבקש לפרשנות שגויה, לא הובאו ראיות התומכות בטענה זו (כגון אי-חתימה על ההודעה או חוסר הסבר מדוע השוטר לא רשם במדויק). * **הערת השוטר על פסילה מנהלית:** בית המשפט ראה בהערת השוטר כי הודיע למבקש שהוא פסול מנהיגה, חיזוק לאמינות הרישום. בכך, צוין כי מצופה היה ממי שמקבל הודעה כזו לטפל בה בהקדם, מה שמצביב על סתירה לטענתו בדבר אי-התפנות. * **סימני הדרך:** הטענה בדבר סימני דרך לא ברורים נדחתה אף היא בשל היעדר אסמכתאות. התמונה שצורפה לא לוותה בהסברים מספקים. * **סוגיית קיום דיון במעמד הצדדים:** * בית המשפט דחה גם את הבקשה החלופית לקיום דיון, בהתבסס על הפסיקה (עניין אלדן) לפיה אין חובה לקיים דיון בכל בקשה להארכת מועד. נקבע כי קיום דיון הוא החריג, ובית המשפט ידון בכך במקרים חריגים בלבד, כאשר ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטול פסק הדין. **6. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **החשיבות של הוכחת מניעה אובייקטיבית:** ההחלטה מדגישה כי נסיבות אישיות, כגון טיפול בבן משפחה, אינן מהוות כשלעצמן עילה אוטומטית להארכת מועד, אלא יש להוכיח כי הן מנעו בפועל את הגשת הבקשה במועד, באופן שאינו תלוי במבקש, וכי הוגשה מיד לאחר הסרת המניעה. * **מעמדו של "עיוות דין":** ההחלטה ממחישה את אמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה לבחינת טענת "עיוות דין". הכחשת העבירה לבדה, ללא תשתית ראייתית תומכת וממצה, אינה מספיקה. יש להראות כי קיימת סבירות ממשית לשינוי התוצאה המשפטית אם הבקשה תתקבל. * **המשקל הראייתי ל"דברי מקבל הדו"ח":** בית המשפט מייחס משקל משמעותי לרישומים שנרשמו בחלק "דברי מקבל הדו"ח" בהודעת התשלום, וזאת בהיעדר הוכחה לכך שהרישום אינו מדויק או מהווה פרשנות שגויה. * **פרשנות נוהלי משטרה:** בית המשפט משתמש בנוהלי משטרה (את"ן) כנקודת התייחסות לאופן הטיפול בעבירות מסוימות (פסילה מנהלית), ומזהה התאמה בין הרישום שנעשה בהודעת התשלום לבין ההנחיות. * **הגבלת הזכות לדיון:** ההחלטה מחזקת את העיקרון כי דיון במעמד הצדדים אינו זכות אוטומטית, אלא תלוי בנסיבות המקרה ובהוכחת טענות מהותיות. **7. סיכום:** ההחלטה מציגה יישום מחמיר של הוראות החוק והפסיקה בסוגיית הארכת מועד להישפט. בית המשפט דחה את הבקשה משום שהמבקש לא הצליח לבסס את טענותיו בדבר מניעה מוצדקת להגשת הבקשה במועד, וכן לא הוכיח כי אי-היעתרות לבקשתו תגרום לעיוות דין. הדגש הושם על הצורך בראיות מוצקות ותמיכה עובדתית לטענות, וכן על החשיבות של פעולה סמוך ככל הניתן להסרת המניעה או למועד שבו הובחנה הבעיה.