מ"ת 47477-06-24

תקציר

השופט סוקר את הטיעונים שהציגו ההגנה והתביעה בנוגע לעבירת ההצתה שביצע המשיב. השופט פותח בהבהרת הנסיבות בהן ניתן להחיל את הגנת הצורך, ומגיע למסקנה כי גרסתו של המשיב עצמו לאירועים שהובילו לביצוע העבירה אינה עומדת בדרישות הגנה זו. על פי הודעת המשיב, הוא קיבל קוקאין מאדם בשם איוב, שהעמיד את עצמו במצב של התנהגות מבוקרת ולא ראויה, ולא הכיר את איוב לפני ביצוע העבירה. השופט מדגיש כי האיום שתיאר המשיב – שאיוב "יעשה לו משהו" – נעדר ספציפיות ומיידיות. יתר על כן, השופט מציין כי למשיב היו מספר הזדמנויות להימלט או לבקש עזרה במהלך האירוע, ובכל זאת בחר לבצע את ההצתה. השופט מתייחס גם לציר הזמן של האירועים, ומציין כי האירוע נמשך זמן רב יותר מטענת ההגנה של חמש שניות, מה שסותר את טענת הגנת הצורך. השופט מוצא כי די בראיות שהוצגו כדי להצביע על אשמתו של המשיב וכי קיימת עילה סבירה למעצרו. השופטת מכירה בקיומו של תזכיר משטרתי המתאר את חששותיו של המשיב, אך גורסת כי אין בכך לבדו כדי לבסס הגנת נחיצות ללא מילוי הדרישות שהותוו בחוק ובמקרים קודמים. באשר לזכות ההיוועצות של המשיב, השופט לא מצא כל הפרה, וציין כי שתי הודעותיו הראשונות של המשיב נמסרו לאחר התייעצות עם סניגור. השופט מתייחס גם לסוגיית היכרותו המוקדמת לכאורה של המשיב עם המתלונן, ומכיר בכך שמדובר בשאלת מהימנות שאינה רלוונטית לקביעת עילה מסתברת. בהגיעו למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, מצדיק השופט את מעצרו על סמך המסוכנות הנשקפת מהעבירה, התמכרותו של המשיב לסמים והרשעותיו הקודמות. השופט מורה על תסקיר מבחן וקובע מועד לדיון בעוד המשיב במעצר. ההחלטה משמשת כצו מעצר, והעתק ממנו יועבר לשירות המבחן.