תאד"מ 24622-01-22

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה שהוגשה בשמה של חנה לוישווילי, שנפטרה במהלך המשפט, לפיצוי דמי שכירות בסך 21,400 ₪ בגין זכות ציבורית להפעלת מונית, ובגין עוגמת נפש שנגרמה עקב אי תשלום דמי השכירות האמורים על ידי הנתבעת. התביעה, שהוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות, נעדרה ראיות משמעותיות ולא הציגה טיעון משכנע. בתקופה הנטענת לא התקיימו יחסים חוזיים ישירים בין חנה לבין הנתבע, והנתבע טען כי שילם את דמי השכירות במלואם לצד שלישי, שלווה בוטראשווילי, ששכר את הרישיון מחנא. הטענה נגד הנתבע לא הייתה משכנעת דיה כדי להעביר את נטל ההוכחה אליו. עזבונו של התובע לא הביא ראיות מספיקות, כנדרש בחוק, ואף לא הביא עדים חיוניים לתיק. העדה היחידה מטעם התביעה, רוסודן, בתה של חנא, מסרה עדות מצומצמת ולא יכלה לשפוך אור על מרבית האירועים המדוברים. בינתיים, עדויותיהם של הנאשם ושלוה היו מפוקפקות והצביעו על ניסיון להעלים מידע. עם זאת, השופטת ציינה כי אין בכך כשלעצמה עילה מספקת לקבלת התביעה, ונטל ההוכחה נותר על התובע. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה מחוסר ראיות משכנעות, אך לא הטיל הוצאות כלשהן על עזבונו של התובע, לאור עדותו הלא משכנעת של הנתבע ואי שיתוף פעולה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.