ת"א 2759/98

תקציר

התובעים, מזל ושלמה יעקובי, הגישו תביעה נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ בגין עוולות שונות לכאורה הקשורות לנחיתותם הכספית. בתביעה נטען כי הבנק הפר את חובת הגילוי והזהירות, עסק במצג רשלני, עושק, הטעיה ומצג שווא והפר חובות אמון. התובעים ביקשו פסק דין שיכריז על בטלות פעולות הבנק ויורה לו להמציא את המסמכים הדרושים לכימות טענותיהם. הנתבע, הבנק, הכחיש את הטענות הללו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עדויות התובעים הוכחשו בתוקף על ידי עדי הבנק, והותירו את טענות התובעים ללא תימוכין. בעוד שלבנק היו חובות שונות כלפי לקוחותיו, לרבות חובות נאמנות, גילוי ותום לב, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו במידה הנדרשת כי הבנק לא עמד בהתחייבויות אלה. בית המשפט לא מצא ראיות לעושק או הטעיה מצד הבנק ובחן את טענות התובעים בעיקר על סמך עדותו של שלמה, שסותרת על ידי נציגי הבנק. עם זאת, בית המשפט ציין כי על הבנק, כנותן שירותים, מוטלת חובת נאמנות מוגברת כלפי לקוחותיו, במיוחד אלה שאינם מתוחכמים כלכלית. למרות שהבנק אינו אחראי להפסדי התובעים בבורסה, בית המשפט מצא ספק אם הבנק איפשר לתובעים למשוך כספים תוך שהם חייבים חוב ניכר לבנק. בית המשפט גם הביע ספקנות כלפי "חוסר הזיכרון" הסלקטיבי של עדי הבנק והיעדר עדים תומכים או רישומים תומכים. למרות חששות אלה, דחה בית המשפט את התביעה, שכן התובעים ביקשו פסק דין הצהרתי ללא ציון סכומים כספיים. הבנק לא חויב לשלם הוצאות, בהתחשב בנסיבות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 9.6.04.