בש"פ 964/18

תקציר

המשיב נעצר בחשד לתקיפה בנסיבות מחמירות והוחזק במעצר מספר ימים. בית משפט השלום בירושלים האריך את מעצרו של המשיב על סמך הצהרת תובע חתומה על ידי מתמחה. המשיב ערער על ההחלטה וטען כי למתמחה אין סמכות לחתום על ההצהרה. בית המשפט המחוזי בירושלים הסכים והורה על שחרורו של המשיב בתנאים מסוימים. המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי המתמחה מוסמך לחתום על הצהרת התובע. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם המתמחה, שניתן לו ייפוי כוח לפי סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, היה מוסמך להגיש את הצהרת התובע בגין עבירה המנויה בחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק. בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי. נמצא כי המתמחה, כנציג היועץ המשפטי לממשלה, היה מוסמך לחתום על הצהרת התובע לפי סעיף 12(א)(1)(ב) וכי סעיף 60(ג)(2) לחוק, המחייב תובע משטרתי שהוא עורך דין לטפל בעבירות מסוימות, אינו גורע מסמכות זו. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מאפשר הארכת מעצר על סמך הצהרת תובע על כוונתו להגיש כתב אישום, ללא כל סייג לעמדת התביעה. נוכח אישור המתמחה ושחרורו של המשיב ממעצר, החליט בית המשפט שלא להורות על מעצרו החוזר של המשיב. תחת זאת, היא קיבלה את טיעוניה המשפטיים של המדינה, אך הותירה את החלטת השחרור על כנה עד למתן צווים נוספים מבית המשפט המוסמך.