רע"א 5700/08

תקציר

המבקש, הסובל מסכיזופרניה, ביקש מהמשיב הכרה כנכה והטבות רטרואקטיביות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום) לתקופה שבין יוני 1993 לאוקטובר 1997. המבקש שירת בצה"ל והשתחרר בשנת 1992. תביעתו לגמלאות נדחתה בתחילה אך התקבלה מאוחר יותר בנובמבר 1999, והוא החל לקבל פיצויים מהמשיבה ביוני 2000. עם זאת, בקשתו של המבקש לגמלאות רטרואקטיביות נדחתה. גם ועדת הערר ובית המשפט המחוזי דחו את ערעורו, מה שהוביל אותו להגיש בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר. טענות המבקש התבססו על סעיף 18(ו) לחוק הנכות, המאפשר תשלום גמלה מיום השחרור אם הוגשה תביעה בתוך שנה. עוד טען, כי היה על המשיב להסתמך על קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, המשיב לא היה כבול להחלטות אלה, וזכאותו של המבקש נקבעה על פי חוק הנכות. בית המשפט קבע כי אין באפשרותו להיעתר לבקשת המבקש. טענותיו נשמעו ונדחו על ידי הערכאות הקודמות, ותביעתו לגמלאות לא עמדה בדרישות סעיף 18(ו). זאת ועוד, מצבו של המבקש לא הצדיק את תחולת סעיף זה, שכן טענתו לא נבעה ממחלתו הנפשית. בית המשפט הדגיש כי אינו יכול לדון בסוגיות שלא הועלו בפני הממונה על התגמולים. באשר לקביעות הוועדות הרפואיות, ציין בית המשפט כי מבחני המשיב להכרה בנכות שונים מאלה של המוסד לביטוח לאומי, וערעורו של המבקש היה עובדתי בעיקרו, שבית המשפט לא יכול היה להתערב בו. לבסוף, בית המשפט לא מצא טעם להיעתר לבקשת המבקש למתן רשות ערעור, והדגיש כי אין צו להוצאות.