בע"מ 9358/04

תקציר

במקרה זה, בית המשפט לענייני משפחה התיר תחילה הגירה של שתי קטינות לארצות הברית עם אמן לאחר הסכם גירושין, אך ערעורו של האב לבית המשפט המחוזי התקבל ומנע את המעבר. האם ערערה, ובית המשפט העליון נתן רשות ערעור וראה בכך ערעור לטובת האם, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. ההורים, במקור מישראל ומקנדה, התגרשו בישראל כשהמשמורת על הבנות מוענקת לאם. האם נישאה בשנית, ובעלה הטרי, שלא הצליח למצוא עבודה מתאימה בישראל, חזר לארה"ב. הדבר הוביל את האם לבקש אישור לעבור דירה עם ילדיה. חוות דעת מומחים, בעיקר של ד"ר גולומב, שיחקו תפקיד מכריע, והצביעו על העדפה קלה של הבנות להגר עם אמם כדי להימנע מתחושות נטישה ולחץ נפשי מצד האב. למרות התנגדות האב בנימוק של זיקתן של הבנות לישראל, המומחה בדק מחדש ואישר את ההמלצה להגר, תוך הדגשת יכולתה של האם לשמור על סביבה רגועה עבור הבנות. בית המשפט העליון הסכים עם ממצאיו העקביים של המומחה והדגיש את חשיבות טובת הילדים על פני שיקולים אחרים, כגון מרכז החיים של המשפחה או הצדקת ההגירה. בסופו של דבר הכריע בית המשפט לטובת מתן היתר לבנות להגר עם אימן והותיר על כנו את הסדרי הראייה של בית המשפט לענייני משפחה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו המשפטיות.