רע"א 8145/21

תקציר

הסכסוך המשפטי נסוב סביב קרקע לא מוסדרת ביפיע, שהייתה במקור בבעלותו של המנוח עודה אבו חאטום ולאחר מכן עברה בירושה לבניו אסעד ור'אלב. בעקבות מותם של אסעד ור'אלב התגלע סכסוך בין יורשיהם בנוגע לזכויות הבעלות על הקרקע. יורשיו של אסעד, בהם רוכש בשם מוחמד זועבי, טענו לבעלות מלאה, בתמיכת פעולות משפטיות שאסעד התחייב ליישב את ענייני הגבול עם שכן, מסעוד אבו חאטום. עם זאת, יורשיו של ר'אלב ערערו על טענה זו, וטענו כי ר'אלב הוריש להם את זכויותיו בקרקע, ובכך החזיק במחצית ממנה. בית משפט השלום דחה תחילה את בקשת יורשיו של ר'אלב לצו מניעה זמני בנימוק שחוסר מעורבותו של ר'אלב בפעולות משפטיות קודמות מצביע על כך שהוא אינו מכיר בבעלות. עוד ציין בית המשפט כי מכירת הקרקע לגדיר דיאב, ולאחר מכן למוחמד, נעשתה בתום לב. בערעור הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי מעשיו של ר'אלב מצביעים על כך שהוא רואה עצמו כבעלים משותף, ומעניק ליורשיו זכויות שלא ניתן לשלול בפשטות באמצעות פיצוי כספי, בשל ערכה הנפשי של הקרקע. בעקבות זאת הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה ואסר על בנייה או הריסה בקרקע. העתירה לערכאה גבוהה יותר לבטל צו מניעה זה נדחתה, תוך הדגשת התערבותה המוגבלת של ערכאת הערעור בענייני סעדים זמניים, ובכך נותרה החלטת בית המשפט המחוזי.