ע"מ 8258-09-15

תקציר

המערערים, שירשו חוב בארנונה, התנגדו להחלטת המשיב שלא לקבל את התנגדותם לחוב האמור. המשיב טען כי ההתנגדות לא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. ועדת הערר הסכימה עם המשיב אך בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת ועדת הערר והורה למשיב לשקול את התנגדות המערערים. המשיב לא נענה והמערערים פנו שוב למשיב לאחר שחלפה שנה מהחלטת בית המשפט המחוזי. לבסוף נתן המשיב הכרעה בהתנגדות, עליה ערערו המערערים, בטענה שהיא ניתנה מחוץ למסגרת הזמן הקבועה בחוק. ועדת הערר דחתה את הערעור, אך בית המשפט המחוזי קיבל אותו. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב בהתנגדות ניתנה מעבר למועד הקבוע בחוק, ומאחר שהמשיב לא סיפק סיבה מספקת לשיהוי, דינה התנגדות המערערים להתקבל. בית המשפט דחה את טענות המשיב והדגיש כי החובה ליתן החלטה בתוך שנה מוטלת על המשיב. המשיב חויב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 42,000 ₪.