בע"מ 8203/17

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט למחלוקת המשפטית הנוגעת להעברת רכוש ולתחולתן של דוקטרינות חזקת המתנה וההשתק השיפוטי. עניינה של הקביעה האם רכוש שנתנה אם לילדיה נועד לשמש במתנה, כאשר נטל ההוכחה מוטל תחילה על המקבלים לבסס אותו ככזה. עם זאת, במצב דברים זה, מצא בית המשפט כי הצליחו המשיבים להוכיח כי לא הייתה כוונה להעניק מתנה, תוך הדגשת השליטה והמעורבות הכלכלית המשמעותית של האם ובן זוגה בנכס. למרות שהמבקשים ערערו על קביעה זו, אישר בית המשפט את מסקנתו של בית המשפט המחוזי שסתרה את חזקת המתנה, ובכך לא נתן רשות ערעור. בנוסף, התייחס בית המשפט למושג השתק שיפוטי, אשר יכול למנוע מבעל דין לנקוט עמדות סותרות בהליכים משפטיים שונים. בית המשפט הזהיר מפני שימוש בהשתק שיפוטי במשורה, במיוחד כ"חרב" להשתקת הגנות, והדגיש את מטרתו לשמור על טוהר המידות השיפוטיות ולהימנע מהחלטות סותרות. במקרה זה, השתק שיפוטי נקבע כי אינו ראוי מאחר שהייצוג הראשוני התרחש מחוץ להליך השיפוטי ומשום שהתובעים עצמם השתתפו במצג השווא, מה שהוביל להחלטת בית המשפט כי הם אינם יכולים ליהנות ממנו. בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא להתערב עוד בממצאי בית המשפט המחוזי, שכן לא ניכרו שאלות משפטיות משמעותיות או עיוותי דין ברורים. כתוצאה מכך, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות בשל היעדר תגובה רשמית, שסיכמה את ההחלטות שניתנו על ידי הערכאות הנמוכות יותר.