ע"א 404/79

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של פועל שנפצע לאחר שעמית לעבודה השליך סיד בפניו באתר בנייה. העובד הנפגע ערער על דחיית תביעתו נגד מעסיקו בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה. באשר לטענת הרשלנות, קבע בית המשפט העליון כי המעסיק לא יכול היה לצפות את המעשה החריג של השלכת סיד במתכוון. בית הדין קבע כי מבחן הציפיות התייחס לסוג הנזק ולסיבתו, ובמקרה זה, רשלנות המעסיק בהצבת ארגז סיד בסמוך לברז מים לא הייתה ציפייה סבירה לאירוע. לטענת הפרת חובה חקוקה הפנתה המערערת לסעיפים בפקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה. בית המשפט הסביר כי סעיפים אלה נועדו לספק רווחת עובדים וגישה נוחה למי שתייה, ולא למנוע פגיעה מכוונת. מאחר שהתאונה לא נכנסה לגדר סעיפים אלה, דחה בית המשפט את התביעה. עוד צוין בפסק הדין כי הגדרת האתר אינה מכשירה אותו כ"מפעל" לפי הפקודה. בנוסף, התקנות הרלוונטיות נועדו למנוע נפילות לבורות סיד, ולא זריקת סיד מכוונת. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב 2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.