ת"א 51955-08-23

תקציר

בית המשפט מקבל את בקשת הנתבע לדחות את התביעה על הסף, בהתבסס על שתי נימוקים עיקריים. ראשית, טענת התובעים למרמה מצד הנתבע אינה מבוססת ואינה מספיקה כדי להוכיח הסתרה מכוונת או מצג שווא במהלך ההליך הקודם. טענת התובעים נשענת על ההנחה כי הנתבע לא גילה מסמכים רלוונטיים, שאינה נתמכת בראיות קונקרטיות כלשהן. יתר על כן, לתובעים ניתנה הזדמנות לבקש מידע נוסף או לערער על תצהיר גילוי המסמכים במהלך המשפט הקודם. שנית, הראיות החדשות שהציגו התובעים אינן מצדיקות משפט חוזר. המסמכים הקשורים לחוזה שכירות משנת 1971 הם למעשה אותם חוזי מזל שכבר הוצגו על ידי הנתבעת, ופרשנותם של התובעים לחוזים אלה אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוזים. המסמכים משנות החמישים כבר נדונו בפסקי דין קודמים ואינם מספקים כל הצדקה חדשה לשינוי התוצאה. ככלל, טענות התובעים וראיותיהם אינן עומדות בקריטריונים החריגים למשפט חוזר, במיוחד בהתחשב בסופיות פסקי דין קודמים ובהיעדר פגיעה משמעותית בזכויות התובעים. עוד מציין בית המשפט כי התביעה הנוכחית נראית כניצול לרעה של הליכי משפט ופוסק לנתבע הוצאות בסך 100,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.