רע"א 7039/09

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המערער לדחייה, שכן החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן סעד זמני הייתה סבירה והתבססה על הבנה מלאה של הראיות העובדתיות. זאת ועוד, גם הבקשה לסעד זמני נדחית מכמה טעמים. ראשית, השיהוי בפעולות המבקש מעיד על חוסר דחיפות וסותר את טענתו להתערבות מיידית. שנית, סיכויי ההצלחה בהליך העיקרי אינם ברורים, ומאזן הנוחות נוטה מאוד לטובת המשיב. המבקש אינו מתכחש לחובתו לפרוע את ההלוואה ולא סיפק הצדקה מספקת לדחייה. יתר על כן, המשיב, על פי ההסכם, רשאי לאכוף את המשכון, הנתפס כדרך לגיטימית ומהירה לגביית החוב. בית המשפט מדגיש כי סעד זמני יינתן רק אם המבקש יכול להצדיק את הצורך ולהוכיח כי עיכוב מימוש המשכון לא יפגע באינטרסים של המשיב. במקרה זה, המבקש לא עשה כן, במיוחד בהתחשב באופי התנודתי של הנכסים המשועבדים - מניות של חברת הזנק - והסיכון הפוטנציאלי לפיחות במהלך כל הליך מעוכב. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחית, צו המניעה הזמני הקודם מבוטל, והמבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.