ע"א 1919/09

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בעניין תאונת דרכים שאירעה בשנת 2003, בה נפצעה הגב' מוניס אביבית (המשיב). עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם התאונה גרמה לאפילפסיה של המשיבה או שמא מחלתה הייתה קיימת עוד קודם לתאונה. בית המשפט מינה מומחית לנוירולוגיה, פרופ' מירי נויפלד, שטענה כי אין קשר סיבתי בין התאונה להתפרצות אפילפסיה. בית משפט קמא אימץ את חוות דעתו של המומחה והעמיד את הנכות הרפואית של המשיב על 23.5%. הן המערערת (חברת הביטוח) והן המשיבה ערערו על פסק דינו של בית משפט קמא. המערערת טענה כי אין להתערב בממצאי בית המשפט בדבר היעדר קשר סיבתי, וביקשה להפחית את סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט. המשיב, לעומת זאת, טען כי שגה בית המשפט בכך שאימץ את חוות דעתו של המומחה וכי הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לאפילפסיה. בנוסף, טען המשיב כי בית המשפט לא היה צריך להפחית את אחוזי הנכות וכי יש להגדיל את סכום הפיצוי. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות ושקלה את עדות המומחה, הגיעה למסקנה כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לאפילפסיה. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערבות באחוזי הנכות הרפואית שנקבעו על ידי בית משפט קמא. באשר לגובה הפיצוי, אישר בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית משפט קמא, למעט תיקון מינורי בחישוב הפסדי השתכרות עתידיים, אותו יש להגדיל לסך של 229,316 ₪. הסוגיה העיקרית שנותרה בלתי פתורה היא ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי. בית משפט קמא קבע כי יש לנכות מהפיצוי 10% מתגמולי המל"ל, אך זאת בהתבסס על טענת המערערת, שערכאת הערעור מצאה אותה כשגויה. בית המשפט הורה להחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך קביעת שיעור הנכות הכולל של המשיב וסכום הניכוי הראוי של המל"ל. השופטים גם המליצו לצדדים לנסות להגיע להסכמה על ניכוי המל"ל מבלי לחזור לבית המשפט קמא, אך השאירו את האופציה פתוחה אם לא תושג הסכמה. סיכומו של דבר, הערעורים נדחו ברוב חלקיהם, והתיק הוחזר לבית המשפט קמא להמשך קביעה של ניכוי המל"ל.