ת"א 40985-06-15

תקציר

המחלוקת היא על בעלות על חלקת אדמה לא רשומה בכפר מסחה. התובעת מבקשת שבית המשפט יצהיר כי היא הבעלים של הקרקע ויבטל את מכירת הקרקע לנתבעים 2 ו-3. כן היא מבקשת צו שימנע מפקיד רישום המקרקעין (הנתבע 4) לרשום את המקרקעין על שם נאשם 3. נאשם 1 טוען, כי מכר את המקרקעין לנאשם 3 באמצעות נאשם 2. בינתיים פנתה נאשמת 3 לוועדת הרישום הראשונה בבקשה שהמקרקעין יירשמו על שמה. הנתבע 4 טוען כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בתיק וכי הפורום המתאים יהיה ועדת הרישום הראשונה, המוסמכת לדון בסכסוכי רישום מקרקעין מסוג זה באזור. לחילופין, נאשם 4 טוען כי בית המשפט אינו הפורום המתאים למשפט. נאשם 4 מעלה אף הוא את בקשתו התלויה ועומדת של נאשם 3 בפני ועדת הרישום הראשונה ומציע כי התביעה בבית המשפט היא ניסיון לעקוף הליך זה. התובעת, לעומת זאת, עומדת על כך שהמחלוקת היא חוזית במהותה ונוגעת לתוקפו של הסכם המכר, אשר צריך להידון בבית המשפט. עוד היא טוענת כי החלטת ועדת הרישום הראשונה במקרה דומה תומכת בטענתה כי הסכסוך הנוכחי צריך להידון בבית המשפט. בית המשפט מצדד בנאשם 4, ומקבל את הטענה כי הסכסוך הוא קנייני במהותו ולכן מצוי בסמכותה של ועדת הרישום הראשונה. בית המשפט מדגיש כי הוועדה היא הפורום המתאים לסכסוכים מסוג זה, מה גם שיש לה את הסמכות והמומחיות לעסוק בסוגיות רישום מקרקעין באזור. יתר על כן, קיימת בקשה תלויה ועומדת בפני הוועדה לגבי אותה חלקת אדמה, מה שהופך את התיק בבית המשפט למיותר ועלול להיות סותר. התובעת מוזמנת להציג את טענותיה – לרבות תביעות חוזיות, אם קיימות – בפני ועדת הרישום הראשונה, אשר תחליט על הזכויות במקרקעין על סמך כל המסמכים הרלוונטיים. עוד מציינת השופטת כי תביעתה של התובעת אינה חוזית גרידא, שכן בסופו של דבר היא שואפת לרשום את המקרקעין על שמה. בית המשפט דוחה את התביעה על הסף ומורה לתובע לשלם לכל קבוצת נתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.