עב"ל 28353-04-11

תקציר

הערעור מתייחס לאופן חישוב מענק הנכות מעבודה לו זכאי המערער, מסגר, לפי חוק הביטוח הלאומי. ליקוי השמיעה של המערער הוכר כמחלת מקצוע בשנת 2003, ובעקבות זאת הגיש תביעה לקביעת נכותו מהעבודה. ועדה רפואית קבעה כי למערער נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 10%, ובהתאם שולמו לו מענק נכות. בשנת 2010 חלה הידרדרות במצבו של המערער, והוועדה מצאה כי נכותו עלתה ל-19%. המערער טען, כי יש לחשב את המענק הנוסף בגין הרעה זו על פי החוק טרם תיקונו בשנת 2003, אשר יזכה אותו בסכום גבוה יותר. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש להחיל את החוק המתוקן, אשר הפחית את גובה המענק, במקרה זה, שכן ההרעה במצבו של המערער והעלייה באחוזי הנכות שלו לאחר מכן התרחשה בשנת 2010. בית המשפט הסביר כי הזכאות למענק הנוסף נקבעת לפי מועד ההרעה, שעל פי החוקים הרלוונטיים ופסיקה קודמת הוא מועד החלטת הוועדה. יתר על כן, בית הדין דחה את טענות המערערת לפרשנות שונה של החוק לגבי מחלות מקצוע ותאונות עבודה, שכן המחוקק הבחין במפורש בין השניים. לפיכך, נדחתה העתירה לחישוב מחדש של המענק הנוסף על בסיס הדין הישן.