ע"פ 150/09

תקציר

בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.7.2008 הורשע המערער בעבירות מין בבן דודו הצעיר, שכללו מעשים חוזרים ונשנים במשך מספר שנים, תוך שהוא זוכה מאישומים אחרים מחוסר ראיות חותכות. הרשעתו של בית המשפט המחוזי נשענה במידה רבה על עדותה המהימנה של המתלוננת השנייה, המגובה בראיות מקצועיות וחיצוניות, למרות הדיווח המאוחר על האירועים. בית המשפט הדגיש את ניצולו המחושב של המערער את חפותו של בן דודו, שהוביל לעונש של עשר שנות מאסר ולפיצוי כספי לקורבן. המערער ערער על הממצאים העובדתיים, וטען לחוסר סבירות בעדות ולהשפעה בלתי הוגנת של הדינמיקה המשפחתית, אך ערכאת הערעור התייחסה בכבוד רב לקביעות המהימנות ולממצאים המאששים של בית המשפט המחוזי, וציינה את ההשפעה הנפשית הקשה על הנפגע ואת הצורך החברתי להרתיע מפני עבירות כאלה. בסופו של דבר, בהיעדר סיבה ממשית לבטל את ההרשעות או ההאשמות בחומרה מופרזת בגזר הדין, דחה בית המשפט לערעורים את הערעור, ואישר את פסק הדין וגזר הדין המקוריים מכל הבחינות.