ע"א 45764-10-18

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור אזרחי על סכסוך על אדמות מדינה. המערערים טענו כי נפל אי דיוק בזהות התובעת, שהוגדרה כמדינת ישראל, אך התביעה הוגשה על ידי רשות הפיתוח. עם זאת, השופטים קבעו כי רשות הפיתוח היא אכן חלק ממדינת ישראל ואין מניעה להגיש את התביעה מטעמה. השופטים דחו גם טענות אחרות שהעלו המערערים בדבר הבעלות בחלקות המקרקעין הנדונות והיעדר הסמכה לעמידר לפעול מטעם רשות הפיתוח. נמצא כי לרשות הפיתוח, כבעלים הרשום של הקרקע, הייתה הזכות לדרוש את פינוי המערערים מהחלקות. בנוסף, דחו השופטים את טענות המערערים בדבר שיהוי וקבעו כי השהות הממושכת של המערערים במקרקעין לא הקנתה להם כל סמכות בלתי חוזרת לגביהם, מה גם שלא שילמו כל תמורה בגינו. זאת ועוד, קבעו השופטים כי זכות הפינוי אינה מותנית בתשלום פיצויים, והמערערים לא הגישו תביעה נפרדת בגינה. לבסוף, דחו השופטים גם את תביעת המערערים לפיצויים לפי חוק אזורי בינוי ופינוי שיקום, שכן לא סיפקו כל בסיס תקף לזכאותם לכך. משכך, נדחה הערר, והמערערים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינה של רשות הפיתוח והוצאותיה.