ב"ל 35058-02-10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הגדרת "נכה" וזכאות התובע לקצבת נכות. הנתבעת, בפרשנות החוק, טוענת כי הכנסתה של התובעת עלתה על הסף, דוחה בדיעבד את תביעתה ודורשת פירעון. עם זאת, פסק הדין מוצא מספר פגמים בהתנהלות הנתבעת. ראשית, היא לא שקלה את מכלול הנסיבות הרלוונטיות ואת הדינים החלים, והזניחה את הפעלת סמכותה לפי סעיף 315 באופן מושכל. קריטי להחלטה היה מחדלו של הנתבע שלא להעניק לתובע זכות טיעון, היבט יסודי של הצדק הטבעי. בנוסף, דרישת הנתבע לפירעון הייתה לקויה, שכן היא הגיעה שלוש שנים לאחר שנצבר החוב הנטען ללא הסבר מניח את הדעת לעיכוב. זאת ועוד, חישוב רווחי התובעת בתקופת החוב היה שגוי. נוכח ליקויים אלה, מורה פסק הדין לנתבע לקבל החלטה חדשה בעניינו של התובע. ההחלטה הקודמת מבוטלת, והעניין מועבר למחלקת הנכות של הנתבעת לקביעה חדשה, והפעם מבטיחה הגינות פרוצדורלית בכך שהיא מאפשרת לתובעת להציג את טענותיה. על המחלקה לשקול את כל ההגשות ולתת החלטה מנומקת, תוך התחשבות בשינויי החקיקה, הנסיבות האישיות וביצוע חישוב חוב נכון. פסק דין זה מדגיש את הצורך בקבלת החלטות שקולה של רשויות ציבוריות, תוך איזון בין תיקון טעויות לבין הגנה על כספי הציבור.