ע"א 444/82

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון, משך המשיב שיק עליו נכתב "מוטב בלבד", אשר הוסב על ידי הנתבע לבנק של המערערת. משנכשלה העסקה, תבעה המערערת פירעון מהמשיב, והגישה תביעה לביצוע. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המערערת, והתיר פירעון משום שהשיק לא נחשב מגביל. עם זאת, בערעור הפך בית המשפט המחוזי החלטה זו, כאשר דעת הרוב סברה כי יש בשיק אישור מגביל. משמעות הדבר היא שהמערערת לא החזיקה במלוא זכויות הבעלות בשיק ולכן לא יכלה להתגבר על הגנת המשיב בדבר כישלון מוחלט של התמורה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי המערערת אינה מחזיקה ראויה בשל האופי המגביל העולה מלשון השיק, המגביל את יכולת ההעברה והבעלות בו. פסק הדין הדגיש כי אישור מגביל רק מקנה סמכות מוגבלת לפעול בשטר כפי שנצטווה, ולא להעביר בעלות מלאה. המערערת ערערה גם על כך שהשיק נערך בערך, אך בית המשפט לא ציין ראיות מספיקות לביסוס טענה זו. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיב בסך 1.5 מיליון ש"ח.