עש"א 42394-12-16

תקציר

מדובר במקרה שבין ערר שהגיש נותן שירותי מטבע על החלטת הוועדה לעיצומים כספיים להטיל עליו עיצום כספי בסך 400 אלף שקל. הסנקציה נבעה מהפרות רבות של חובות הזיהוי והדיווח המוטלות על נותן השירות מכוח חוק איסור הלבנת הון והצו הרלוונטי. ההפרות העיקריות כללו אי דיווח על פעילות רגילה, פיצול עסקאות כדי להימנע מסף דיווח, אי קבלת ייפוי כוח והפרת חובת דיווח בגין פעילות חריגה. המערער טען כי החלטת הוועדה התקבלה בהיעדר סמכות, וכי שיקול הדעת שהפעילה הוועדה לוקה בחסר ומתעלם מטענות המערער וראיותיו. עוד טענו כי גובה הסנקציה אינו מידתי ואינו סביר. המשיב טען כי ההחלטה התקבלה על ידי ועדת העיצומים והתבססה על ראיות מנהליות, וכי חובות הדיווח על פי החוק ברורות. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה בעניין הדיווח על פעולות רגילות וגובה העיצום הייתה סבירה ומידתית, ולכן דחה את מרבית הערעור. עם זאת, בית המשפט קיבל את הערעור בסוגיית חובת כפל הדיווח על פי החוק, ומצא כי יש לקבל את טענות המערער. כתוצאה מכך הופחת העיצום הכספי ל-300 אלף שקל.