ע"ע 23/03

תקציר

מדובר בערעור על החלטת בית המשפט האזורי בתל אביב, שדחה את בקשת המדינה לדחות תביעה שהגישו תשעה פועלי בניין סינים. העובדים הגיעו לישראל לאחר ששילמו דמי תיווך בסך 7,000 דולר עבור אשרות עבודה שניתנו למעסיקם, אליהו ואליהו. עם הגיעם לישראל התברר להם כי תנאי החוזה שלהם לא כובדו, ועד מהרה הם נותרו ללא עבודה וללא שכר, תוך סיכון גירוש. התביעה תבעה פיצויים הן מהמעסיק והן ממשרדי הפנים והעבודה, בטענה לרשלנות והפרת חובה חקוקה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר במערכת יחסים תלת-צדדית המצדיקה את סמכותו. היא ציטטה את חוק שירות התעסוקה, שמצביע על אחריות שלטונית. המדינה ערערה וטענה כי מדובר בתביעות נזיקין שאינן בסמכות בית המשפט, וכי על ההליך להתמקד ביחסים מנהליים ולא ביחסי עובד מעביד. בית הדין לערעורים דן בשאלה האם לבית הדין יש סמכות, בהתחשב בשאלה אם פעולות המדינה היו מנהליות בלבד או חלק מהקשר תעסוקתי מורחב, בהתחשב בהסתמכותם של העובדים על אשרות שהונפקו על ידי המדינה. פסק הדין היה חצוי, אך בסופו של דבר תמך הרוב בסמכותו של בית הדין האזורי לדון בתיק, והדגיש את חשיבות השיפוט הריכוזי לייעול ולהגנה על העובדים. ערעור המדינה נדחה, והיא חויבה לשאת בהוצאות המשפט של העובדים בסך 5,000 שקל.