בש"פ 1289/91
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט העליון קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערערים עד לדיון בבקשת המשיב לעכבם עד תום ההליכים המשפטיים התבססה על חוסר ראיות מספיקות. על פי בית המשפט העליון, שופט רשאי לדחות את הדיון בבקשת מעצר ולהוציא צו למעצרו של החשוד רק לאחר שהדיון החל והוצג בסיס כלשהו לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. במקרה זה, שופט בית המשפט המחוזי הכיר בכך שנדרשות ראיות לכאורה לצורך מעצר, אך לא דן בעילות לכך. צו המעצר הזמני, אם כן, נעדר את הראיות הנדרשות ואינו מוסמך. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והתיר את שחרורם של המערערים בערבות עד להכרעה בבקשת התביעה, תוך קביעת חמישה תנאים לשחרורם. תנאים אלה כוללים פיקדונות כספיים, הגבלות תנועה, הופעות יומיות בתחנת משטרה סמוכה ואיסור יצירת קשר עם מי מעדי התביעה. עוד נקבע בהחלטה כי שחרורם בערבות של המערערים בשלב זה אינו מהווה סיבה לדחיית בקשת המדינה לעניין מעצרם עד תום המשפט.
חקיקה מקושרת
בש"פ 1289/91 יוסי בן מאיר הררי נ' מדינת ישראל, עליון (8.4.1991)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.