פ"א 40386-02-16

תקציר

הערעור נסוב בעיקרו סביב בקשת המערערים לגילוי "חומר חקירה" שבידי המשיב. לפני שניכנס לפרטים של המקרה, חשוב להבהיר את עובדות הרקע. המערערת מס' 1 הינה חברה המפעילה לולים, והמערערת מס' 2 היא בעליה ומנהלה. בעקבות בדיקה באחת מחוות החברה, הוגש כתב אישום נגד שני המערערים, המייחס להם עבירות שונות לפי דיני העבודה. המערערים טענו כי הבדיקה נערכה שלא כדין והתלוננו בפני מספר רשויות. כן ביקשו לעיין בחומרי החקירה שבידי המשיב. הבקשה נדונה תחילה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר הורה למשיבה למסור חלק מהמסמכים למערערים, אך לרוב דחה את בקשתם. המערערים ערערו על החלטה זו לבית הדין הארצי, אשר החזיר את הבקשה לעיון חוזר לבית הדין האזורי ונתן לו הנחיות מפורטות. בית המשפט המחוזי הורה אז למשיב לגלות למערערים רק מסמך אחד נוסף. משלא נענו דעתם, פנו המערערים שוב לבית הדין הארצי, בבקשה להורות למשיב למסור להם חומרי חקירה שונים, לרבות פריטים הנוגעים לבירורים שערכו גורמים שונים בנוגע לתלונותיהם, חומרים מחקירת המשיב, רישומים משמעתיים של עדי תביעה מסוימים ורשימה ערוכה כדין של כל החומרים שנאספו. המערערים טענו כי החלטת בית הדין האזורי חלקית וחלקית, שכן הוא לא הכריע בכל בקשותיהם. באשר למסמך החסוי שבידי המערערים, אשר הוזכר בערעור הקודם, הורה בית המשפט למשיבה למסור תגובה בכתב, בה הבהירה את עמדתה בשאלה האם תוצאות הבדיקה שערכה התובעת מהוות חומר חקירה. אם כן, על המשיב לגלותם; אחרת, עליה לנמק מדוע הם אינם עומדים בדרישותיהם, בהתאם להנחיות שנקבעו בפסקי דין קודמים. לגבי רישומי המשמעת של עדים 4 ו-6 מצא בית הדין כי הם אינם מהווים חומר חקירה רלוונטי להליך. העבירות המוזכרות בגיליונות היו שונות באופיין ואינן קשורות למקרה הנוכחי. אשר לבקשה ל"מידע מודיעיני", הבהיר בית המשפט כי המערערים התכוונו לתלונה על תנאי מחיה שבית הדין האזורי כבר הורה לגלותה. לפיכך, גם חלק זה של הערעור נדחה. לבסוף, דחה בית הדין את הערעור בעניין חשיפת חומר חקירה הקשור לרישום פלילי או משמעתי של עדים. עם זאת, באשר למסמך החסוי, ניתנה למשיב ארכה עד ליום 13.4.2016, להגיש תגובה מפורטת לבית המשפט המחוזי, אשר יכריע בבקשה ספציפית זו. הערעור נדון בהיעדרם של שני הצדדים וההחלטה הייתה אמורה להישלח אליהם.