ת"א 28110-04-22

תקציר

התובע והנתבע היו מעורבים בסכסוך משפטי על מתנה של דירה שהתכוון התובע לתת לנתבע. על פי החוק בישראל, מתנה של מקרקעין תקפה רק לאחר שנרשמה על שם המקבל. מאחר שהדירה המדוברת לא נרשמה, ראה בית המשפט בתביעת התובע התחייבות למתן מתנה בלבד, שהנותן רשאי לחזור בו. התובע אף חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר הקובע כי המתנה אינה מותנית, מה שמהווה על פי פסיקה קודמת ויתור בכתב על הזכות לחזור בה ממתנה. עם זאת, החוק גם קובע כי גם במקרים כאלה, הנותן עדיין יכול לחזור בו מהמתנה אם המקבל התנהג בצורה מחפירה או אם חלה הרעה משמעותית במצבו הכלכלי של הנותן. בית המשפט מצא כי אדישותו של הנתבע כלפי התובעת בעקבות החלטתו להעניק לה את הדירה במתנה, כמו גם הימנעותה מלתמוך בו במהלך מחלתו, מהווים התנהגות מחפירה. כמו כן, מצבו הכלכלי של התובע הורע משמעותית כתוצאה ממצבו הרפואי ונזקק לטיפול. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע וקיבל את תביעתו לחזור בו מהמתנה. ההידרדרות הקשה במצבו הבריאותי והכלכלי של התובע הצדיקה את ביטול המתנה. בנוסף, בית המשפט מצא כי המתנה נגועה בעושק ובהשפעה בלתי הוגנת, נוכח חולשתה הנפשית של התובעת, בדידותה והיעדר ייצוג משפטי, כמו גם תנאי המתנה הבלתי סבירים שלא הבטיחו את זכותה של התובעת להתגורר בדירה או לספק הסדרי מגורים חלופיים כלשהם. הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע הורתה על מחיקה, עסקת המתנה בוטלה והנאשם הונחה לפנות לרשויות המס לקבלת החזר תשלומים שבוצעו כתוצאה מהעסקה. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.