ע"פ 5/72

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעה בעבירות מס לפי פקודת מס הכנסה. המערער הואשם בכך שהשמיט בזדון פרטים על ההון שהושקע ורווחים מדו"חות הרווח והפסדיו בכוונה להתחמק מתשלום מס. בית המשפט העליון פסק בשלושה אישומים שהוגשו נגד המערער. באשר לאישום הראשון, בגין מסירת רישום כוזב לפקיד השומה תוך השמטת פרטי הון, מצא בית המשפט את המערער אשם בעבירה הפחותה לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה, שכן פעל ללא הצדקה סבירה. הוא נקנס ב-2,000 ש"ח או נידון לשישה חודשי מאסר. באישומים השני והשלישי, שעניינם השמטת רווחים ממכירת זכויות בפרדס, טענה המערערת כי מדובר בעסקאות הוניות ועל כן אינן חייבות במס הכנסה. בית המשפט קיבל טענה זו, וקבע כי מעשיו לא היוו כוונה מכוונת להעלים מס, ואף לא היוו הצדקה סבירה להעלמת הכנסות. הראיות לא תמכו בטענה כי המערערת מנוסה בענייני מקרקעין, וקביעתן של עסקאות אלה כמסחריות לא הייתה פשוטה כפי שטענה התביעה. לפיכך, זוכה המערער מעבירות חמורות אלה. בית המשפט הדגיש כי אמונתו הכנה של אדם כי הוא אינו חייב במס הכנסה, גם אם הוא טועה, מהווה הגנה תקפה מפני אישומים של השמטה מכוונת והעלמת מס. האישום הראשון, הנוגע להצהרת ההון, אושר, שכן המערער מסר מידע כוזב המשפיע על חבותו במס. ההרשעה וגזר הדין בוטלו, ואילו הקנסות והמאסר על תנאי בגין האישומים השני והשלישי בוטלו, והמערער זוכה מעבירות אלה. פסק דין זה מדגיש את ההבחנה בין עסקאות מסחריות לעסקאות הוניות ואת משמעותה של כוונת הנישום בדיני המס בישראל.