ע"פ 38588-03-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על פסק דין של זיכוי בתיק של שוטר, המשיב, שהואשם בתקיפה לאחר שסטר לשני קטינים במהלך הפגנה אלימה. ההפגנה, שנערכה נגד תקנות הקורונה וראש הממשלה דאז, הסלימה להתפרעות במהלכה המשתתפים יידו אבנים, קיללו ואיימו פיזית על שוטרים. המשיב, שזכה לשבחים על תרומתו לשלום הציבור ותפקודו הגבוה כקצין משטרה בכיר, נפצע מיידוי אבנים במהלך ההתפרעות. בית משפט קמא זיכה את המשיב מהאישומים, תוך שהוא מצטט את הנחיית פרקליטות המדינה 1.16, המתווה את מדיניות הפתיחה בחקירות והעמדה לדין במקרים של שימוש בלתי חוקי בכוח על ידי שוטרים. לדברי בית הדין, נסיבות המקרה מצדיקות נקיטת צעדים משמעתיים בלבד. התביעה ערערה על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט קמא החליף באופן פסול את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית, וכתוצאה מכך נגרם עשיית צדק. השופט בר-עם קבע כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו וכי מעשיו של המשיב התבססו על תשתית ראייתית מספקת, המצדיקה את הרשעתו בתקיפה. השופט בר-עם הדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית אלא להבטיח את שלטון החוק. נוכח הראיות והנסיבות, הגיע השופט בר-עם למסקנה כי למשיב לא קמה הגנת צדק ויש להרשיעו. השופט נחלון, אף שהכיר באופיו הקשה של התיק, חלק עליו. הם הדגישו כי יש לבחון את פעולותיו של המשיב על סמך המידע שהיה בידי הרשות המינהלית בעת החלטתה והנסיבות החריגות של המקרה. השופט נחלון טען, כי התערבות בשיקול דעתה של הרשות המינהלית בעניין זה אינה ראויה ככלל, וכי ממצאיו של בית משפט קמא מלמדים בדיעבד כי עניינו של המשיב מתאים להליך משמעתי. הם הדגישו את ההשלכות הבלתי מידתיות של המשך ההליך הפלילי ואת ההשפעה המצננת הפוטנציאלית על כוחות הביטחון הפועלים בנסיבות מאתגרות. בסופו של דבר הציע השופט נחלון לדחות את הערעור, בכפוף לתיקון פסק הדין כך שישקף ביטול האישום ולא זיכוי בגין אירוע הסטירה. גישה זו הייתה מועדפת על ידי השופט לומפ. החלטת הרוב, אפוא, התיישרה עם דעתו של השופט נחלון, שדחה את הערעור והורה על מחיקת כתב האישום, אם כי עם התיקון המוצע. בהכרעת הדין הודגש כי זיכויו של המשיב מיתר המעשים המיוחסים לו יישאר על כנו.