ע"ע 14181-04-22

תקציר

חוק עבודת נשים נועד להגן על נשים בשנות הפוריות שלהן, לרבות כאלה העוברות טיפולי פוריות, באמצעות הגבלת מעסיקים מפגיעה במשרתן או בהכנסתן, או פיטוריה ללא רשות. סעיף 9א אוסר על פעולות כאמור אלא באישור שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. החוק נועד למנוע אפליה ולקדם שוויון מגדרי, תוך הכרה בפגיעותן של נשים בתקופות אלה. הממונה אחראי להחלטה בבקשות להיתרים ויש לו שיקול דעת במקרים בהם הפגיעה אינה קשורה למטרה המוגנת. שינויים חד צדדיים על ידי מעסיק המבקש היתר עשויים להיחשב כהפרת תום לב, אם כי יש להתחשב בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. על הממונה לבחון היטב טענות להפרות ולתת להן משקל בבואו להחליט על היתרים, אך חומרת ההפרה תקבע את ההשפעה על ההחלטה. לגבי קרע בלתי ניתן לאיחוי ביחסי העבודה, הממונה יכול להתיר פיטורים אם שוכנע כי הדבר אינו קשור לעילות מוגנות וחל משבר חמור במערכת היחסים. החלטה זו צריכה להתבסס על ראיות אובייקטיביות ולהתקבל בזהירות, עם גבולות שיבטיחו שהיא תינתן רק בנסיבות חריגות. במקרה הספציפי נדחו הערעורים על החלטות הממונה להפחית משכרה של העובדת ולהתיר את פיטוריה, שכן הניתוח של בית הדין האזורי היה יסודי וסביר. טענותיה של העובדת על הפרת חוק עבודת נשים על ידי המעסיק לא הצדיקו את שלילת ההיתרים במקרה זה, והחלטות הממונה היו כדין. כמו כן, ההיתרים אינם משפיעים על טענות העובד נגד המעסיק על בסיס עילות משפטיות אחרות, אליהן יש להתייחס בהליך שיפוטי נפרד.