בג"צ 10334/05

תקציר

בג"ץ 10334/05 – פלוני ואח' נ' משרד ראש הממשלה ואח' (10.12.2025) **עיקר ההחלטה:** בית המשפט העליון (כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג) דחה בקשה לאכיפה מכוח פקודת בזיון בית המשפט, שהוגשה על ידי המבקשים נגד המשיבים. הבקשה נדחתה מחמת שהליך הביזיון אינו ההליך המתאים בנסיבות העניין, וכי קיימים הליכים אחרים העומדים בפני המבקשים. **רקע עובדתי:** 1. **הסכם שיקום:** אבי המבקשים סייע לכוחות הביטחון בשנות ה-90. בעקבות חשיפת פעילותו, נחתם עמו הסכם עם המינהלה לשיקום סייענים. במסגרת ההסכם, הומלץ על הענקת רישיון ישיבת קבע לאבי המשפחה, ורישיון ארעי מסוג א/5 לאשתו ולילדיו הקטינים, בתמורה לוויתור על תביעות שיקומיות. כן הוסכם כי אם יוגש איחוד משפחות, השב"כ לא יתנגד לשדרוג מעמד בני המשפחה לקבע, בכפוף להעדרה של מניעה ביטחונית או פלילית. 2. **חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003:** המשפחה עברה לישראל והגישה בקשה לאיחוד משפחות. בטרם הוענקו רישיונות קבע, נכנסה לתוקף הוראת השעה, אשר הגבילה את האפשרות להעניק מעמד קבע. 3. **פסק דין קודם (2008):** בית המשפט העליון, מכוח הסכמת הצדדים, קבע כי לא ניתן להנפיק רישיונות קבע במצב החוקי הקיים, והורה על הארכת רישיונותיהם הארעיים של בני המשפחה "עד שהחוק יאפשר לשדרג את מעמדם". 4. **הארכות הוראת השעה והחלטות שר הפנים:** הוראת השעה הוארכה מעת לעת, וכך גם רישיונותיהם הארעיים של בני המשפחה. בקשות המבקשים להסדרת מעמדם מטעמים הומניטריים, לפי סעיף 3א1(א) להוראת השעה, נדחו על ידי שר הפנים, אף על פי שהמבקשים עתרו בעניין מספר פעמים לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט המחוזי, אף שהכיר בקושי בהחזרת עניין המבקשים שוב ושוב, קבע כי אין מנוס מלשוב ולעשות כן, בין היתר, מאחר שלטענתו המבקש "בחר שלא להציג את העובדות כהווייתן לפני הרשויות". 5. **עתירה נוספת לבג"ץ (2025):** המבקשים עתרו לבית המשפט העליון בטענה כי עם פקיעת הוראת השעה ביולי 2021, יש לשדרג את מעמדם בהתאם לפסק הדין משנת 2008. העתירה נדחתה, תוך שהובהר כי הכתובת המתאימה לבירור טענותיהם היא עתירה שתוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים, מכיוון שקיים סעד חלופי. **הבקשה הנוכחית (בג"ץ 10334/05):** הבקשה הוגשה מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, בטענה שהמשיבים מסרבים להעניק למבקש 1 רישיון ישיבת קבע, ובכך מפרים את פסק הדין משנת 2008. המבקשים טענו כי הליך הביזיון הוא "הסיכוי האמיתי האחרון" שלהם, מכיוון שבית המשפט לעניינים מינהליים דן בעניינם מספר פעמים אך לא הורה על מתן אשרות קבע. **הכרעת בית המשפט (כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג):** 1. **מעמדו של הליך הביזיון:** בית המשפט חזר על ההלכה כי "הליך הביזיון הוא הליך אכיפה קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האפשריים האחרים נבחנו או מוצו". 2. **הכתובת המתאימה:** נקבע כי בנסיבות העניין, אשר מערבות שאלות של שינוי חקיקה והשפעתן על מצב המבקשים, הכתובת המתאימה לבירור טענותיהם היא עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. לפיכך, תנאי ה"שיוריות" של הליך הביזיון אינו מתקיים. 3. **העדר סעד חלופי:** בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי אין טעם בהגשת עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים. צוין כי אף אם היה קושי בהחזרת העניין שוב ושוב, הרי שהצורך שב להחזיר את ההחלטה לבחינה נוספת, במיוחד כאשר עלה כי המבקש "בחר שלא להציג את העובדות כהווייתן לפני הרשויות", מצדיק זאת. 4. **דחיית הבקשה:** לאור האמור, הבקשה נדחתה, מבלי להידרש לשאלת תחולת פקודת בזיון בית משפט על רשויות המדינה. **השלכות וחידושים משפטיים:** * **הדגשת אופיו השיורי של הליך הביזיון:** ההחלטה מדגישה פעם נוספת את מעמדו של הליך בזיון בית המשפט כהליך אכיפה קיצוני, שייעשה בו שימוש רק כאשר מוצו כל ההליכים האפשריים האחרים. * **הכוונה למסלול הדיוני הראוי:** בית המשפט מכוון את הפונים למסלול הדיוני המתאים (בית המשפט לעניינים מינהליים) לצורך בירור טענותיהם, גם כאשר מדובר בנושאים מורכבים הנוגעים להסכמים קודמים, שינויי חקיקה והחלטות מינהליות חוזרות. * **הבחנה בין התחייבות להסדר חקיקתי:** ההחלטה משקפת את ההבחנה בין התחייבות שניתנה בעבר, אשר תוקפה עשוי להיות מוגבל או מותנה בשינוי חקיקתי, לבין היכולת לכפות אותה מכוח הליך בזיון, כאשר קיים מסלול דיוני אחר לבירור התקיימות התנאים המשפטיים. * **רלוונטיות להליכים מול רשויות המדינה:** אף שההחלטה אינה נדרשת לשאלת תחולת פקודת בזיון בית משפט על רשויות המדינה, היא מבהירה כי גם במקרים כאלה, נדרש תחילה מיצוי הליכים בערכאות המתאימות.