ת"צ 62033-09-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, על בסיס הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי: ת"צ 62033-09-22 בן נר ואח' נ' דומיקאר בע"מ ואח'** **1. מבוא והרקע המשפטי** ההחלטה עוסקת בבקשה לסילוק על הסף של בקשת אישור לתובענה ייצוגית, מחמת אי תשלום אגרה מספקת. הנתבעות (המשיבות) טוענות כי למרות שהוגשה בקשת אישור אחת, היא למעשה מאגדת שלוש בקשות אישור נפרדות, אחת כנגד כל נתבעת, ולכן יש לחייב את התובעים (המבקשים) בתשלום שלוש אגרות נפרדות. טענה זו מבוססת על תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, אשר מחייבות תשלום אגרה עבור הגשת בקשת אישור. **2. העקרונות המשפטיים העומדים בבסיס ההחלטה** * **תכלית התובענה הייצוגית:** ההחלטה מתמודדת עם האיזון בין הצורך להבטיח תשלום אגרות הולם למדינה, לבין תכליתן של תובענות ייצוגיות – ייעול הליכים, מניעת הכרעות סותרות, ומתן גישה לצדק עבור קבוצות גדולות של אנשים. * **פרשנות תקנות סדר הדין האזרחי:** סעיף 26 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מאפשר צירוף מספר נתבעים לתביעה אחת, ובלבד שקיים מכנה משותף עובדתי או משפטי ביניהם. פרשנות זו מכשיר מראש צירוף נתבעים שונים תחת תובענה אחת, כאשר הדבר משרת את יעילות הדיון. * **פרשנות תקנות האגרות:** תקנה 7א לתקנות בתי המשפט (אגרות) קובעת את חובת תשלום האגרה עבור בקשת אישור. השאלה המרכזית היתה האם יש לראות את בקשת האישור האחת, המוגשת נגד שלוש נתבעות, כבסיס לתשלום אגרה יחידה או מרובה. * **סמכות בית המשפט לאחד או לפצל הליכים:** בתי המשפט מוסמכים, מכוח סעיפי חוק ותקנות שונים (כגון סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, וכן מכוח תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי), להורות על איחוד הליכים שהוגשו בנפרד, או לחילופין, לפצל הליך אחד למספר הליכים נפרדים. * **שיקול הדעת של בית המשפט:** ההחלטה מדגישה את גמישותה של ההתייחסות המשפטית לסוגיית איחוד הליכים. אין כללים נוקשים, וההחלטה תלויה בנסיבות כל מקרה, תוך התחשבות במורכבות העובדתית והמשפטית, בשלב הדיון, ובחשש מפני סרבול ההליך או יצירת הכרעות סותרות. **3. החידושים המשפטיים וההתפתחויות בפסיקה** * **ההתמודדות עם "כריכת" נתבעים מרובים:** ההחלטה עוסקת באופן ישיר במתח שבין האפשרות "לכרוך" נתבעים מרובים תחת בקשת אישור אחת, לבין החשש שמדובר בניסיון להתחמק מתשלום אגרות באופן מלאכותי. הפסיקה, כפי שהיא משתקפת בהחלטה, נוטה לאפשר כריכה זו, כל עוד היא משרתת את מטרות התובענה הייצוגית ולא מהווה "תרגיל חשבונאי" של הגשת תביעות מרובות בתחפושת של תביעה אחת. * **הדגשת ה"מכנה המשותף" כבסיס לאיחוד:** ההחלטה מאמצת את הגישה לפיה די בקיומו של מכנה משותף עובדתי או משפטי אחד על מנת להצדיק איחוד הליכים. הדבר מרחיב את האפשרויות לאגד תביעות, ומדגיש את התכליתיות על פני הדיוק הפורמלי. * **בחינת ההשתלשלות ההיסטורית של ההליך:** בית המשפט מייחס חשיבות רבה לשלב בו מועלית טענת הפיצול. בהינתן שהנתבעות לא העלו טענה זו בשלבים מוקדמים יותר, ואף פעלו במשותף, קבלת הבקשה בשלב מאוחר היתה נתפסת כסרבול מיותר של ההליך. גישה זו מבטאת את הרצון לקדם את ההליך לגופו, ולא לאפשר לטענות פרוצדורליות לעכב אותו יתר על המידה. * **הפרדה בין "מספר הליכים" ל"מספר הצדדים":** ההחלטה מחדשת בכך שהיא קובעת באופן ברור כי תשלום האגרה נגזר ממספר ה"הליכים" המתנהלים, ולא ממספר המבקשים או המשיבות. כל עוד מדובר בבקשת אישור אחת, גם אם היא כוללת מספר נתבעים, יש לשלם אגרה יחידה. עמדה זו, הנתמכת גם על ידי עמדת המדינה, מהווה פרשנות ליברלית של תקנות האגרות. **4. הלכות מרכזיות ויישומן במקרה הנדון** * **תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי:** בית המשפט אימץ פרשנות ליברלית של תקנה זו, לפיה די במכנה משותף אחד (עובדתי או משפטי) כדי להצדיק צירוף מספר נתבעים. במקרה זה, המכנה המשותף הוא טענות דומות לגבי חיוב באגרות נסיעה בכביש 6 במסגרת חוזי שכירות, תוך תקיפת פרקטיקה זהה של הנתבעות. * **עניין סודמי (עע"מ 852/23):** בית המשפט מפנה לעניין סודמי, אשר בו נקבע כי ניתן ואף רצוי לאגד מספר משיבות תחת בקשת אישור אחת, על מנת לייעל את הדיון ולמנוע הכרעות סותרות. הדבר מחזק את הגישה לפיה איחוד הליכים הוא לגיטימי כאשר הוא משרת את תכליות התובענה הייצוגית. * **בחינת "מלאכותיות" של הכריכה:** בית המשפט מכיר בכך שאיחוד הליכים יכול להיות מלאכותי, במטרה לחמוק מתשלום אגרה. במקרה זה, בית המשפט קובע כי האיחוד אינו מלאכותי, וכי הסוגיות המשפטיות דומות, והסוגיות העובדתיות, למרות שאינן זהות לחלוטין, אינן מורכבות די כדי להצדיק פיצול. * **הכרעה בשאלת האגרה:** ההחלטה קובעת כי נוכח פרשנות תקנות האגרות, ובהינתן שההליך לא פוצל, יש לשלם אגרה אחת בלבד. הדבר מוביל לדחיית הבקשה למחיקה על הסף או להשלמת אגרה, ומהווה הלכה מרכזית לעניין חישוב אגרות בבקשות אישור המוגשות נגד מספר נתבעות. **5. סיכום** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום גמיש של הדין הפרוצדורלי בדיני תובענות ייצוגיות. היא מדגישה את תכליות התובענה הייצוגית ואת הצורך בייעול הליכים, ומצמצמת את האפשרויות להעלאת טענות פרוצדורליות בשלבים מאוחרים של ההליך. ההחלטה מחדשת בכך שהיא מבססת את חובת תשלום האגרה על "מספר ההליכים" ולא על "מספר הצדדים", ובכך מהווה הלכה חשובה לעתיד.