ת"פ 59093-10-20

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה סתם המתייחסת לאירוע שהתרחש ביום 17.3.2020, בנוגע להסדרי ראייה לבנו התינוק לאחר גירושיו. הנאשם איבד את סבלנותו ודחף את חמיו לשעבר, שהחזיק את בנו, וגרם לשניהם ליפול ארצה. לאחר מכן הוא המשיך לבעוט באב מספר פעמים ברגלו, בכף ידו ובראשו. למתלונן לא נגרמו חבלות חמורות. בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות תעסוקתו היציבה, היעדר עבר פלילי, חרטה ומצבו הרפואי – הוא החלים מסרטן ונזקק להשגחה רפואית שוטפת. ההגנה טענה לביטול ההרשעה, דבר שעלול לפגוע במעמדו התעסוקתי של הנאשם, ובמקום זאת הציעה צו מבחן ועבודות שירות. מנגד, עתרה המאשימה לעונש שנע בין עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים. בית המשפט הכיר בחומרתן של עבירות אלימות ובצורך בהרתעה, במיוחד במקרים של אלימות במשפחה. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובאופייה הקל יחסית של העבירה, שלא גרמה לחבלות חמורות, החליט בית המשפט שלא להטיל עונש מאסר. במקום זאת, נגזרו על הנאשם תשעה חודשי מאסר על תנאי, בתנאי שלא יבצע עבירות אלימות במשך שלוש שנים. בנוסף, גזר עליו בית המשפט 350 שעות עבודות שירות, צו מבחן ל-18 חודשים עם חובת השתתפות בתוכנית טיפולית, התחייבות כספית בסך 5,000 שקל שלא לבצע עבירות, ופיצוי של 10,000 שקל למתלונן. גזר הדין נועד לאזן בין ההרתעה לבין שיקומו של הנאשם ושימור פרנסתו. בית המשפט הדגיש את חשיבות המסר המועבר בהכרעת הדין, שמטרתו להוקיע אלימות תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה.