ת"א 53676-09-19

תקציר

השופטת דחתה את טענת התובעים נגד הנתבעים בגין פרסומים מכפישים. הפרסומים המדוברים היו מכתבים ששלחו באי כוח הנתבעים לבנקים ולרשות המסים. במכתבים טען הכותב כי התובעים ביצעו מעשי מרמה ופעולות בלתי חוקיות אחרות, ודרש מסמכים מהנמענים. השופט קבע כי אדם סביר שיקרא את המכתבים יבין אותם כטיעונים של צד אחד בעיצומו של סכסוך משפטי. לפיכך, המכתבים לא היוו לשון הרע שכן הם היו שמורים, מצומצמים ונשלחו במסגרת הליכים משפטיים. כמו כן, המכתבים נופלים תחת הגנת סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, המתייחס לפרסומים שנעשו במסגרת הליכים משפטיים. החוק קובע כי פרסומים כאמור לא יהוו עילה למשפט פלילי או אזרחי. השופט הדגיש כי ההגנה המוחלטת שמציע הסעיף היא חלק מהותי מתחולת דיני לשון הרע, במיוחד בהינתן שלשון הרע עלולה להוביל לאחריות פלילית. מאחר שהמכתבים נשלחו במסגרת הליכים משפטיים, מדובר בפרסומים מוגנים, ולפיכך דין התביעה להידחות. בנוסף, חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.