ע"פ 71849/03

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו בנוגע לשני כתבי אישום שהוגשו נגד המשיב. בכתב האישום הראשון היא יוחסה לה השפעה במרמה על תנודות מחירים של מניות בשמונה עסקאות במשך שישה ימים, באמצעות תיאום רכישות ומכירות באמצעות חשבונות של שני לקוחות. האישום השני מייחס לה מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זה קשור לכך שהיא לקחה כסף מחשבון של לקוח אחד ללא אישור כדי לכסות הפסדים בחשבון של לקוח אחר, כמו גם ניסיונות להסוות את מעשיה. המשיבה הודתה בעובדות המיוחסות לה והורשעה בשורה של עבירות לפי חוק ניירות ערך וחוק העונשין. בית משפט קמא גזר על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל, אותם ירוצו עבודות שירות, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ₪ או שישה חודשי מאסר בפועל. המדינה טענה כי עונש זה היה מקל מדי ואינו משקף את חומרת העבירות או את מדיניות הענישה שנקבעה. עוד טענה המדינה כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לגורמים מחמירים שונים, לרבות התכנון הכרוך בכך, מספר העבירות והפגיעה באמון הציבור המשקיע. בא כוחה של המשיבה הדגיש את נסיבותיה הפרטניות, לרבות מצבה הנפשי והעובדה שלא הפיקה תועלת אישית מהעבירות. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, הכיר בית המשפט בגורמים המקטבים המשפיעים על גזר הדין, אך בסופו של דבר החליט להחמיר בעונש. העבירות נחשבו חמורות, תוך פגיעה משמעותית באמון ציבור המשקיעים ובתפקודו התקין של שוק ניירות הערך. העובדה שהמשיבה לא לקחה כסף לעצמה היוותה גורם מקל, אך מעשיה עדיין היוו הפרת אמונים חמורה. מתוך הכרה בנסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה בחלקו והטיל עליו עונש של תשעה חודשי מאסר, תוך שהוא מותיר את יתר רכיבי עונשו של בית משפט קמא על כנם.