עב"ל 43799-04-22

תקציר

בהחלטתו אישר בית הדין לערעורים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודחה את ערעורו של המערער. הערעור התמקד בערעור על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, כאשר המערער טען כי בית המשפט המעיט בערכן של ראיות ועדויות. עם זאת, ערכאת הערעור טענה כי ככלל היא אינה בוחנת מחדש קביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר, אלא במקרים חריגים, תקדים שמצאה כי אינו ישים כאן. החלטת בית הדין האזורי התבססה על מספר גורמים מרכזיים, כגון היעדר תיעוד על התאונה הנטענת ברשומות הרפואיות עד חודשיים לאחר האירוע, חוסר עקביות בדברי המערער במסמכים שונים ואי זימון עדי ראייה. בית המשפט הדגיש את חשיבותן של רשומות רפואיות מוקדמות באימות התרחשותו של אירוע, וציין כי רשומות אלה הן בדרך כלל אמינות כאשר אנשים מחפשים טיפול מדויק. הגם שנבחנו ראיות ועדויות מאוחרות יותר, הן לא תמכו בטענות המערער. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ביחס לאירוע הנטען ביום 25.11.2018. משכך, לא מצא בית הדין לערעורים עילה להתערב בהחלטת בית הדין המחוזי והורה למערער לשלם אגרת משפט בסך 4,000 ₪ למוסד לביטוח לאומי. פסק דין זה ניתן ביום 30.10.2022, תוך הדגשת תמיכתה של ערכאת הערעור בפסק דינה המפורט והמנומק של הערכאה הנמוכה יותר.