ע"פ 1632/95

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה הורשעו המערערים תחילה בעבירות רבות הנובעות מעימות בנשק חם והתבצרות בבית בראשות המערער מס' 1. האירועים התמקדו בטענות סביב היעלמותם ההיסטורית של ילדים תימנים, שהציתו מתיחות וניסיון לכפות פעולה משטרתית. המשפט התנהל בנסיבות חריגות, שהושפעו רבות מסירובם של המערערים להשתתף ומפיטורי סניגוריהם, מה שהוביל לדיונים ללא נוכחותם. התגלעו חילוקי דעות בשאלה האם זכויותיהם של המערערים להיות נוכחים כובדו כראוי, נוכח התנהלותם שנועדה לשבש את ההליכים, והאם יש תוקף לטענות ההגנה העצמית שלהם. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי היעדרות בשל התערבות מכוונת שוללת את זכות הנוכחות. מבחינה אובייקטיבית, ראיות, לרבות הקלטות והצהרות פומביות, אישרו את אשמתם של המערערים באמצעות דוקטרינת קשירת הקשר והשותפות. עם זאת, הערעור התקבל חלקית עבור המערערים 1 ו-8, תוך שינוי האישומים הנוגעים לעבירות ירי לאחר מעצרם, כאשר נשקלו תיקונים המגבילים את האחריות במסגרת משפטית חדשה. ההרשעות הותאמו כך שיתאימו לתפקידים שמילאו בעבירות, והבדילו אותן ממעשים שנעשו ללא מעורבות ישירה. למרות שהעונשים נשקלו מחדש בשל האישומים המתוקנים, הם עמדו במידה רבה איתנים בשל האופי החמור של הפעולות נגד סמכות המדינה. ככלל, מקרה זה ממחיש את המתחים בין אסטרטגיות הגנה משבשות לבין הליך שיפוטי בהבטחת זכויות למשפט הוגן תוך העמדה לדין של התנגדות מאורגנת נגד רשויות אכיפת החוק.