ע"א 5796/97
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין עוסק בשני ערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הדוחים בקשה לפסול שופט בתביעה אזרחית. המערערת טענה כי יחסה של השופטת כלפיה הפך עוין לאחר שסירבה להצעת פשרה שהציע בית המשפט. עוינות זו באה לידי ביטוי בהחלטות פרוצדורליות ובתגובתו הרגשית לכאורה של השופט לבקשת הפסילה. בית המשפט העליון קבע כי ההחלטות הפרוצדורליות שהוזכרו אינן מצדיקות פסילה וכי מבחינה אובייקטיבית אין חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט. גם הנסיבות שלאחר בקשת הפסילה הראשונה, לרבות תגובת השופט וההתנצלות שלאחריה, לא ביססו חשש ממשי למשוא פנים. תגובת השופטת, אשר דחתה את טענות המערערת והדגישה את מחויבותה לשיקול דעת אובייקטיבי, לצד היעדר עילת פסילה, הביאה את בית המשפט העליון לדחות את הערעורים ולקבוע כי השופט יכול להמשיך לנהל את התיק. על פי המבחן האובייקטיבי לפסילה, לא נלקחו בחשבון רגשות הצדדים או השופט, אלא תפיסת השופט הדן בערעור. במקרה זה, הראיות, כולל תגובת השופט, הצביעו על היעדר משוא פנים. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעורים והתיר לשופטת להמשיך בתפקידה.
ע"א 5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' ניסים רונן, עליון (22.1.1998)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.