ת"א 45320-07-19

תקציר

בקשת הנתבעים לחייב את התובעים לתקן את כתב תביעתם נדחית. השופט שקל את השיהוי בהגשת הבקשה, שארך מספר חודשים ללא כל הסבר סביר, ומצא כי די בו כדי להורות על דחייתה. זאת ועוד, התרת התיקון תפגע באינטרסים של התובעים ובאינטרס הציבורי בייעול ההליכים. לגופו של עניין, קבעה השופטת כי החלטת התובעים שלא לכמת את הנזקים הנתבעים בכתב תביעתם, למרות שהסכום הנתבע נמוך משכר טרחת בית המשפט ששולם, הייתה חוקית. הדבר עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים, אשר קבעו כי הגבלת הסכום הנתבע אינה מגבילה את זכותם של התובעים לתבוע ולהוכיח נזקים העולים על סכום זה. עוד נקבע כי יכולתם של הנתבעים להגן על עצמם לא תיפגע, וכי יהיה על התובעים להוכיח את כל הנזקים הנטענים. בנוסף, נדרשו התובעים לפרט את טענותיהם בגין כל ראש נזק בתצהירי העד המרכזי שלהם. השופטת הדגישה כי חובת התובעים להוכיח את נזקיהם נותרה בעינה וכי הם יכולים לקבל פיצוי רק עד לסכום המקסימלי שבגינו שולמה האגרה. המבקשים, הנתבעים 8, 2 ו-9, חויבו לשאת בהוצאות התובעים ביחד ולחוד, בסך של 4,000 ₪, שישולמו עד ליום 29.2.2024.