סע"ש 23821-10-19

תקציר

עניינו של עובד שעבד אצל שני נתבעים ברצף, לבין מעסיקיו על שכר, הטבות והודעות הודעה מוקדמת שלא שולמו לו במהלך עבודתו. העובד טען כי הנתבעת השנייה אחראית לכל תקופת העבודה, לרבות התקופה הראשונה לפי חוק הגנת השכר. בית המשפט הסכים וקבע כי הנתבעים השני לא עמדו בדרישות החוק להגבלת אחריותם. עוד נמצא כי הנתבעת לא מסרה לעובד הודעה מוקדמת על תנאי עבודה או הסכם העסקה, דבר שהוביל לסכסוך על שכר. בית הדין קבע כי לעובד שולם שכר שעתי בערכים נטו, שגדל עם הזמן. בנוסף, תלושי השכר "נבנו" כך שייראו כאילו שולמו להם זכויות סוציאליות, אך הם לא שולמו.  בית הדין קיבל את גרסת העובד לאירועים וקבע את השכר השעתי שהיה אמור לקבל. נקבע כי העובד לא קיבל גמול שעות נוספות או תנאים סוציאליים אחרים, למעט דמי נסיעה ופיקדון לעובדים זרים בחלק מתקופת עבודתו. לעובד נפסקו 56,949.63 ש"ח גמול שעות נוספות מהנאשמת הראשונה ו-12,474.74 ש"ח מהנתבעת השנייה, בצירוף תשלומים נוספים כגון דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, דמי חגים והפרשי פדיון חופשות, כולם ישולמו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.10.2019. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות העובד ושכר טרחת עורך דין. ככלל, תביעתו של העובד התקבלה, ונפסקו לו תשלומים שונים, בסך כולל הסכומים שתבע ועוד.