ת"א 1312/91

תקציר

המבקשת, אזרחית ארה"ב, עתרה לבית המשפט בישראל בבקשה להורות על אכיפת פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי באוקלנד, מישיגן, בתביעת הגירושין שלה נגד המשיב, אף הוא אזרח ארה"ב. פסק הדין, מיום 1.2.90, חייב את המשיב לעמוד במספר התחייבויות כספיות, לרבות תשלומי מזונות, חלוקת רכוש משותף ושכר טרחת עורך דין. המבקש כבר גבה מהמשיב תשלומים חלקיים באמצעות צווים נפרדים שהוציא בית המשפט באוקלנד. המשיב התנגד לאכיפה מכמה טעמים: חוסר בהירות בפסק הדין, תצהיר שהוגש על ידי צד שלישי, סתירה לפסק דין קודם, ויתור המבקש על מזונות ושינוי נסיבות. בית המשפט פסק לטובת המבקש. נמצא כי תצהירו של עורך דין המכיר את התיק היה מקובל, והמבקש לא ניסה להתחמק מחקירה נגדית. באשר לסופיות פסק הדין, פירש בית המשפט את הדין הרלוונטי כקובע תקופת ערעור של 21 יום מיום רישום פסק הדין, ומאחר שלא הוגש ערעור, לא ניתן היה לערער עליו. בית המשפט דחה גם את טענת המשיב בדבר היעדר זימון מתאים, שכן היא לא נתמכה בראיות, ופסק הדין אינו ברירת מחדל. פסק הדין הקודם, שלטענת המשיב סותר את פסק הדין הנוכחי, תוקן למעשה והפך את פסק הדין הקודם לחסר תוקף. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר ויתור על מזונות ושינוי נסיבות, בקובעו כי הן אינן מוצדקות ואינן מהותיות להליך האכיפה. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש להפנות כל טענה לפירעון חלקי לראש ההוצאה לפועל ולא פסל את בקשת האכיפה. משכך, הכריז בית המשפט על פסק הדין במישיגן כבר-אכיפה בישראל, הורה למשיב לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות ופסק למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪.