ע"א 22250-04-11

תקציר

המחלוקת היא בין 38 בעלי נכסים בפרדס חנה-כרכור לבין המועצה המקומית, בנוגע לסירובם של בעלי הנכסים לשלם חיובים שהטילה עליהם המועצה בגין סלילת כביש ומדרכה הגובלים בנכסיהם. בעלי הנכס פנו לבית המשפט וטענו כי האישומים סותרים את הוראות החוק. בית משפט קמא דחה את טענות המועצה לחיובים כספיים כנגד בעלי הנכסים בקשר לסלילת המדרכות, אך קיבל את טענות בעלי הנכסים לשלם רק 40% מהחיובים בגין הרחבת הכביש. המועצה ערערה על פסק דינו של בית המשפט קמא. דעת הרוב של השופטים שטמר ובר זיו קיבלה את הערעור וקבעה כי הכבישים נסללו מחדש ולא הורחבו, ועל בעלי הנכסים לשלם את מלוא שיעורו של היטל סלילת הרחוב. כמו כן, קבעו השופטים כי היה על המשיבים לשלם את האגרה בגין סלילת המדרכות משום שדי היה בהודעות המועצה למשיבים והם הסכימו לשלם עם סיום העבודות. השופט זרנקין נתן חוות דעת חולקת, בהסכמתו עם פסק דינו של בית משפט קמא, וקבע כי הדרכים אכן הורחבו ועל המועצה לשאת בעלויות סלילת המדרכות לבדה, שכן היא לא פעלה על פי החוק ביצירת קשר עם התושבים לפני כן. זאת ועוד, טען השופט זרנקין כי טענות המשיבים לא נדחו, ואין למנוע מהם לטעון כנגד האישומים.