דנ"א 6659/11

תקציר

פסק הדין מתייחס ליורשיו של חבר אגודה שיתופית שנפטר אשר עתרו לקבלת השווי האמיתי של חלקו של קודמו באגודה, ולא את ערכו הנקוב כאמור בתקנון האגודה. התיק התמקד בפרשנות התקנות והתקנות הרלוונטיות, ובפרט פקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (חברות), לקביעת שווי הפדיון של חלקו של חבר שנפטר בכפר שיתופי. פסק דינו של בית המשפט העליון, מיום 24.8.2011, דחה את ערעור העותרים, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי תקנון האגודה קבע את שווי הפדיון של המניה. על פי סעיפים אלה, המניה הייתה אמורה להיפדות לפי ערכה הנקוב. בית המשפט העליון פירש את ההוראות הרלוונטיות והגיע למסקנה כי המחוקק התכוון להעניק אוטונומיה לאגודות שיתופיות בקביעת תנאי פדיון המניות, דבר שיכול להיעשות באמצעות מתקין התקנות או האגודה עצמה. במקרה זה, תקנון האגודה קבע בבירור כי המניה תיפדה לפי ערכה הנקוב. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי פירוש התקנון כך שיקבע את שוויו האמיתי של המניה יפגע בשאר חבריה של האגודה ויפגע ביכולתה להגשים את תכליתה. העותרים ביקשו לקיים דיון נוסף, בטענה להפסדים משמעותיים ולהשלכות רחבות בעקבות פסק הדין. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה והדגיש כי דיונים נוספים לא נועדו לשמש כהליך ערעור וכי פסק הדין הנוכחי, אף שהוא חשוב וחדשני, אינו מצדיק דיון נוסף. השופט הסביר כי הפסיקה הפרשנית עולה בקנה אחד עם לשונה ותכליתה של החקיקה הרלוונטית. יתר על כן, הודגש כי התקנות מאפשרות גמישות, כלומר נסיבות שונות עשויות להוביל לתוצאות שונות. משכך, נדחתה הבקשה לדיון נוסף, ופסק הדין הראשוני עמד בעינו, המאשר כי המניה תיפדל לפי ערכה הנקוב.