בר"מ 8099/09

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על יסוד הקביעה כי הנכס המדובר משמש למטרות מעורבות. פסק הדין מסתמך על פסיקה קודמת המסווגת נכסים לפי השימוש בהם, ובמקרים של מתקנים רב-תכליתיים הסיווג נעשה לפי כל חלק בנפרד אם ניתן להפרידם, ואם לפעילויות השונות מטרה אחת, אין לפצל אותן לצורך סיווגן. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהוא ממצא עובדתי, נקבע כי לא ניתן להפריד בין חלקי הנכס השונים והם מיועדים לשימוש מעורב על ידי המבקשים. קביעה זו, בהיותה עניין עובדתי, אינה יכולה להצדיק מתן רשות ערעור. אין די בטענות המבקשים, המנסות לנתח את פסק הדין ולערער על כל יסוד לגופו, כדי להפוך את ההחלטה, מה גם שהשפעתן המשולבת עשויה אכן להצביע על עירוב שימושים. יתר על כן, פסק הדין מחזק את קביעתו של בית המשפט קמא בעניין נטל ההוכחה, וקובע כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת חיוביהם בארנונה שלא כדין, וזו דרישה להצדקת רשות ערעור. בסופו של דבר, השופט מחליט כי אין עילה להיעתר לבקשת הערעור ודוחה אותה מבלי להורות על הוצאות, נוכח היעדר תגובה מצד המשיב.