ת"א 45426-07-13

תקציר

התובעת, חברת בנייה, דיור והשקעות, תבעה לבסס את בעלותה בחלקה בנצרת, ששטחה 876 מ"ר, בהתבסס על ייפוי כוח בלתי חוזר שמקורו בפסק דין לפירוק שיתוף. הנתבעים, סולימאן סאלח עבד א-רחמן ואיברהים נעמנה נאסר, רכשו את הקרקע המדוברת בשנת 1983, אך מאוחר יותר מכרו אותה לצד שלישי, עסקה שבוטלה לאחר מכן. התובעת טענה כי רכשה את זכויות הנתבעים במקרקעין באמצעות שני ייפויי כוח שנחתמו בשנת 1995. עם זאת, הבעלות על הקרקע הייתה שנויה במחלוקת, כאשר סולימאן טען כי העניק חלק במתנה לבתו, סוהיר, בשנת 1994. התיק התמקד בפרשנות השתלשלות האירועים וההשפעה המשפטית של עסקאות מקרקעין שונות. בית המשפט פירט את כרונולוגיה של האירועים, תוך הדגשת התנהלות הצדדים והשפעתו של פסק דין לפירוק שיתוף. נמצא כי התובעת רכשה את הזכויות ב-584 מ"ר מהקרקע (292 מ"ר כל אחד מסולימאן ונעמנה), ואילו סוהיר החזיקה ב-292 מ"ר הנותרים. פסק הדין התייחס גם לבניית מבנה בן חמש קומות על המגרש על ידי סוהיר ובעלה, עיזאת סולימאן, וקבע כי הוא נבנה ללא הסכמת התובעת, בעלים משותף של הקרקע. מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, פסק בית המשפט לתובע שכר טרחת עורך דין מופחת בסך 15,000 ₪.