ע"פ 319/66

תקציר

גזר הדין מתייחס לשני חברי מושב עובדים, שהורשעו בזיוף מסמך ומרמה. המערער הראשון, כהן, הורשע לפי סעיפים 344 ו-315(ג) לפקודת חוק העונשין, 1936, בחתימה על שטר חוב בחותמת המושב, מבלי שהוסמך לכך, ובאי רישום השטר. המערער השני, ישי היו"ר, הורשע בשידול למעשה. הם ערערו על הרשעות אלה. בית המשפט העליון דחה את הערעורים, בקובעו כי מעשי המערערים נופלים תחת הוראות הפקודות הרלוונטיות. בית המשפט פירש את התקנות הנדונות, בהתחשב בפסיקה ובפסקי הדין והחקיקה האנגליים הרלוונטיים בנושא. נפסק כי מי שחותם בשם תאגיד ללא רשות, גם אם החתימה מחייבת, עובר עבירה פלילית. עוד קבע בית המשפט כי הכוונה להונות בהקשר זה פירושה כוונה לגרום לאדם אחר לפעול על סמך המסמך, בין אם נגרם לו נזק כספי ובין אם לאו. מאחר ששני המערערים ידעו כי אינם מוסמכים לחתום על שטר המכר והתכוונו לעשות בו שימוש, נקבעה כוונתם הפלילית. עם זאת, השופטים הכירו בכך שמדובר במקרה גבולי, הביעו ספקנות לגבי הצורך להעמיד את המערערים לדין פלילי בגין עבירה קלה, ועודדו את התביעה להפעיל שיקול דעת בעתיד. לפיכך, הערעורים נדחו, אך בית המשפט לא הטיל עונשים נוספים על המערערים.