ת"א 2371/05

תקציר

התובעים, בעלי שתי חלקות קרקע בחולון, טענו כי תכנית לאיחוד וחלוקת קרקעות בתחומן פוגעת בזכויותיהם. הם טענו כי נפלו פגמים בטבלת האיזון המלווה את התוכנית, שלא הצליחה לשמור על השוויון היחסי הנדרש ביחס לזכויותיהם, וביקשו פיצוי כספי מוועדות התכנון (הוועדות המקומיות והמחוזיות). עוד טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין הפקעת יתר לכאורה של אדמתם ללא תשלום, בגין הקצאת שטח ל"אזור ספורט מיוחד" שלא שימש למטרה ציבורית, ובגין חיוב בהוצאות התוכנית. בית המשפט קבע כי יש לדחות את תביעת התובעים מלכתחילה משום שלא מיצו את ההליכים המנהליים העומדים לרשותם. התובעים לא התנגדו להחלטת ועדת ההתנגדויות לאשר את התכנית ואת טבלת האיזון, וכעת לא יכלו לתקוף אותם בעקיפין בהליך אזרחי. יתר על כן, התובעים ויתרו על כל טענה עתידית בנוגע לתכנית במכתב בו הביעו את הסכמתם הבלתי מסויגת לזכויות המוקנות להם. גם אם בית המשפט היה דן בטענות התובעים, הוא עדיין היה דוחה אותן. התובעים לא הוכיחו כי זכויותיהם נפגעו בטבלת המאזן, ולכן אינם זכאים לפיצוי כספי. באשר לתביעה להפקעת יתר, קבע בית המשפט כי התובעים פוצו בגין מלוא הפקעת חלקותיהם באמצעות השבחת הקרקע שהוקצתה להם בטבלת האיזון. בית המשפט דחה גם את תביעת התובעים לפיצוי בגין הקרקע שהוקצתה לאזור ספורט מיוחד, וקבע כי היא נועדה למטרה ציבורית, כנדרש בחוק. טענת התובעים כי השטח לא נועד למטרה ציבורית משום שהוא כולל שימושים פרטיים נדחתה, שכן שימושים אלה היו נלווים למטרה הציבורית העיקרית של הקרקע. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין בסיס חוקי לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בגין ההוצאות שנגרמו להם בהתנגדותם לתכנית. נושא ההוצאות הוסדר בחוק ויש לראות בו נלווה להליכי תכנון ובניה, ולכן היה על התובעים לפעול לפי ההליך המשפטי המתאים. מכל מקום, התובעים לא דרשו החזר הוצאותיהם מהועדה המחוזית. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים במלואה, והורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בסכום שנפסק בפסק דין קודם.